סרטון פרידה (זמני, לא מהחיים) לילדים שלי אורם ואריאל אליהו בני לורי שם טוב

באהבה אינסופית לילדיי אורם ואריאל בני לורי שם טוב

נכתב ביום 17.3.12

אורם בני אהובי, חיים שלי, בני בכורי.

פקידת הסעד ניבה מילנר, מונעת ממני לראות אותך.

במהלך שלוש השנים ושלושה חודשים שחלפו הגשתי כ- 1,000 בקשות לכל בתי המשפט לראות אותך ואת אריאל.

זה התחיל ב- 182 בקשות לבית משפט לנוער מיום שנחטפתם אתה ואחיך, והמשיך לבית משפט לעניני משפחה, בית משפט מחוזי, בית משפט עליון ובג"ץ.

בגלל שפקידת סעד יש לה כח מעל שופט - והשופטים במדינת ישראל מהווים חותמות גומי של פקידת הסעד, לא היה לי סיכוי.

אביך העליל נגדי עלילות שווא וגרם ללקיחתכם ממני ולשליחתכם בכפיה למרכז חרום.

תשמע כאן אורם, איך נלחמתי כדי שתישארו איתי, איך התחננתי בשבילכם שלא יקחו אתכם, וכל התחנונים היו לשווא, כי מדובר בפקידות סעד צוררות.

אני יודעת בני אורם, שסגרת את הרגש שלך כלפי, אמא שלך, איך יכולת אחרת, לאחר שאביך שיקר אותך ואת אחיך ואמר לך שאין לי זמן לטפל בכם, שאני מסוכנת, חולת נפש והעליל נגדי עלילות שווא. דרך ההגנה שלך היתה להיאטם ולוותר עלי, כי חשבת שאני ויתרתי עליך, מה שלא היה נכון.

תראה כאן אורם, את כתבת התחקיר שעשו עליכם על חטיפתכם ממני בערוץ 1. זו יפעת קידר, במאית ואמא בעצמה, שפעלה להשבתכם אלי, אך גם היא לא יכלה לעזור. תראה אורם.

חטיפתכם ממני וניתוקכם ממני זה בגלל אוזלת יד של מערכת בית המשפט. מערכת מופקרת, בזויה ושקרית, שפשעה ועוולה בי בכל דרך אפשרית, שמשמשת חותמת גומי ועלה תאנה לתסקיר שקרי של פקידת סעד שלא נתמך בבדל מסמך או ראיה.

אני אוהבת אותך אורם ואוהבת אותך אריאל, ומחכה ליום שבו לא תהיו תלויים באביכם, ותשובו אלי מרצונכם ומיוזמתכם. אני יודעת בוודאות שאתם חוזרים אלי.

לא ויתרתי עליך אורם מעולם. לא ויתרתי עליך אריאל מעולם.

אני זקוקה לכם אורם ואריאל כמו שאתם זקוקים לי.

בתאריך 24.6.12 שעה 9:00 בבוקר יתקיים דיון אצל השופטת יהודית שטופמן מבית משפט מחוזי בתל אביב.  אמא שלכם מחכה לישועה ונס גדול.

אמא שלכם, הולכת לבית משפט, עם ברכת כבוד הרב אליהו זר, שהבטיח לאמא וגם לכם ישועות גדולות, והבטיח כי אמא שלכם תחזור אליו ביחד איתכם ואמא שלכם תקיים הילולה. הבטחות יש לקיים ואמא תמיד מקיימת הבטחותיה.

אני כותבת לך כאן אורם, כי אני יודעת שאתה מחפש אותי דרך האינטרנט - ואני רוצה לומר לך אורם, שאני אוהבת אותך מעומק לבי ונשמתי. אתה החיים שלי אורם. מעולם לא ויתרתי עליך ולא אוותר עליך. גם אם אני חוזרת על דבריי שוב ושוב, זה בשביל שתדע, שאולי אמא שלך לא הכי חכמה בעולם, היא תמיד חושבת עליך, ותמיד תמיד אוהבת אותך ודואגת לך.

אני יודעת אורם, שאתה דואג לאריאל ומטפל בו ומשמש לו כמו אבא ואמא, ושילדותך נגזלה ממך. התבגרת בעל כורחך בני והפכת להיות לגבר קטן בלי שרצית בכך בכלל. איפה אתה אורם ואיפה כל החברים הילדותיים שלך. אתה בוגר, ילד יפה וחכם ויש לך אחריות עצומה שנפלה עליך בגיל כל כך קטן. אם יכולתי למנוע את הזוועה הזו, להשיב לך את ילדותך, זה בדיוק מה שהייתי עושה, אבל זה לא בידיי אורם.

גם החיים שלי הופקעו ממני, וכל מחשבתי נתונה איך להשיב אתכם אלי, מה לעשות וכמה זמן המלחמה הזו להחזרתכם אלי תימשך. סבתא שלכם יהודית אומרת "כל דבר נגמר בסוף ואת תראי שהילדים שלך יחזרו אלייך. ילדים תמיד רוצים את אמא שלהם". כשסבתא אומרת זאת, אמא בוכה ולבה נחמץ, כי אמא שלכם לא מגדלת אתכם ונגזלה ממנה הזכות הבסיסית לראות אתכם. 

אורם בני אהובי, מיום שנחטפתם ממני, לבי נחצה וחיי עמדו לכת.

אורם אהובי, אני יודעת שהאשמת את עצמך על שנלקחתם ממני, ותדע לך שאתה לא אשם אורם במאומה. אני אוהבת אותך ומחכה ליום שבו אפגוש אותך ואחבק אותך ואוכל לומר לך כמה אני מתגעגעת אליך ואוהבת אותך ולא מאשימה אותך, ומחכה לך שתשוב.

התפילות שלי לאיחודנו, ולפתיחת שערי שמיים וביטול הגזירה מעלינו ממשיכות וימשכו עד שהגזירה תתבטל.

באהבה אינסופית לילדיי אורם ואריאל, אמא שלכם שאוהבת תמיד, לורי שם טוב.

אני משאירה את מספר הטלפון שלי בשבילך בני אורם שתתקשר אלי: 050-8846712.

אורם, גם אם הסרטים האלה ימחקו מהאינטרנט - תחפש אותם לפי השם שלהם. העליתי אותם בכפל באתרי וידיאו נוספים.

שלכם באהבה אינסופית, אמא לורי שם טוב

למען ילדיי אורם ואריאל - יפתחו שערי שמיים ואזכה להתאחד עם ילדיי אורם ואריאל. אמן ואמן! לורי שם טוב, אמא שלהם.

ד"ר מרינה סולודקין, ח"כ: הצעת חוק עדות שקר עובדים סוציאליים

הצעת החוק של ד"ר מרינה סולודקין, לפיה עובד סוציאלי שהעיד עדות שקר במהלך עבודתו יימחק מפנקס העובדים הסוציאליים ודינו יהיה עד תשע שנות מאסר

 

 

 

הצעת החוק של ד"ר מרינה סולודקין לבלימת פשעי פקידי הסעד, בתי משפט לנוער, בתי משפט לענייני משפחה, המתדיינים מאחורי דלתיים סגורות מדברים בשפה אחת ודברים אחדים ומרעילים נגד הפרט המשפחה והחברה.

 

הצעת חוק העובדים הסוציאליים (תיקון – עדות שקר) נוגעת לנושא רגיש מאוד. 

 

בכנסת הנוכחית עקב מאות תלונות שהתקבלו בלשכתי בנושא הוצאת ילדים מהבית על ידי שירותי הרווחה, נאלצתי להקים שדולה פרלמנטארית בנושא הנ"ל. בעבודת השדולה משתתפים חברי כנסת מכל סיעות הבית, משפטנים העובדים בתחום, עיתונאים, עובדים סוציאליים, פעילים פוליטיים ממפלגות שונות. אחת התוצאות העיקריות של פעילות השדולה – 9 הצעות חוק שהוגשו על ידיי (חלקם יחד עם חברי כנסת נוספים מהסיעות השונות). רק שלשום אחת מהצעות החוק הללו אושרה במליאת הכנסת בקריאה ראשונה הודות לתמיכתם של שר הרווחה והשירותים החברתיים חה"כ משה כחלון ויו"ר וועדת העבודה, הרווחה והבריאות חה"כ חיים כץ.

 

במאות המכתבים שמתקבלים בלשכתי, בדיונים שהתקיימו בבתי משפט בנושא הוצאת ילדים מן הבית ובשמונה הישיבות של השדולה שלי, שבה ועולה הסוגיה של תצהירים המוגשים על ידי שירותי הרווחה לבית המשפט ושל עדויות העובדים הסוציאליים בבתי המשפט. לעתים קרובות מדי נתקלת אני בטענות שעובדי הרווחה מוסרים נתונים לא מדויקים או מסולפים ושקריים בעדותם בבתי המשפט. מדובר על נתונים כגון רצון הילד לצאת מן הבית, הסכמתם של ההורים ו/או קרובי משפחה אחרים להוצאתו מן הבית, האשמות על התעללות בילדים ו/או הזנחתם וכדומה.

 

עדות שקר של עובד סוציאלי עלולה להרוס את חייהם של הילד ומשפחתו

אני רוצה להדגיש בהקשר זה, שעובדים סוציאליים רבים עושים את עבודתם נאמנה ומשתמשים בכל האמצעים העומדים לרשותם כדי לסייע ללקוחותיהם. בחלק מהמקרים מסירת נתונים לא מדויקים נובעת מטעויות בתום לב. אך במספר לא קטן של מקרים מדובר במסירה מכוונת של נתונים לא נכונים. למשל, כשרוצים להוציא ילד מבית הוריו לא כדי להגן עליו מפני התעללות או הזנחה כביכול, אלא כדי למלא מכסות במסגרות החוץ ביתיות.

 לעדותו של העובד הסוציאלי ישנה השפעה רבה יותר מאשר לעדותו של האזרח הרגיל על ההליך המשפטי ועל החלטות של בתי המשפט. עדותו של העובד הסוציאלי מתקבלת בדרך כלל כחוות דעת מקצועית ובלתי תלויה שאין לערער עליה. חלק מעורכי הדין שהשתתפו בישיבות השדולה שלי, כולל עורכי דין ידועים ובעלי שם, טענו שלעתים קרובות השופט עד כדי כך סומך על חוות דעתו של העובד הסוציאלי, שמאמץ אותה במלואה בפסק דינו.

 

ישראל היא מדינה דמוקרטית, לכן החלטה לא מוצדקת על הוצאת הילד ממשפחה נורמטיבית גורמת לכך שההורים מגישים ערר לערכאות משפטיות גבוהות יותר (עד לבית המשפט העליון). ובדרך כלל, אחרי שנים ארוכות של מאבק והוצאת סכומי עתק על מימון שכר טרחה של עורכי דין, מצליחים להשיג את הצדק: הילד מוחזר למשפחתו. אך הוא חוזר עם טראומה קשה (לעתים, בלתי הפיכה), מבולבל בכל מה שקשור לזהותו ולזהות משפחתו. גם עתידו נפגע וגם המשפחה נפגעת, לעתים עד כדי פירוקה המלא.

 

לצערי הרב, גם אחרי החלטה של בית המשפט העליון הקובעת שחלה טעות נוראית בעצם הוצאת הילד מהבית, אף אחד לא משלם את מחיר המחדל (חוץ מילד ומשפחתו). ומקור המחדל – בעדות השקר של העובד הסוציאלי.

 

החוק הקיים קובע אמנם עונש על עדות שקר, בהתחשב בעובדה שעדות שקר עלולה להביא לעיוות דין. כיוון שלעדותו של העובד הסוציאלי, כפי שהסברתי, ישנו משקל רב יותר מאשר לעדותו של אזרח רגיל ותוצאותיה קשות יותר מתוצאות של עדות שקר רגילה, גם העונש על עדות שקר של עובד סוציאלי חייב להיות קשה יותר מהעונש על עדות שקר במקרה הרגיל. וזה מה שקובעת הצעת החוק שלי. העונש על עדות השקר של עובד סוציאלי על פיה: מחיקת רישומו בפנקס העובדים הסוציאליים, קנס כספי בסך עשרים וחמישה אלף שקלים ומאסר עד 9 שנים ולא פחות מ-7 שנים.

 

אני משוכנעת שזוהי הצעת חוק נכונה וצודקת, אך הממשלה לא בשלה עדיין להכיר בכך שהוצאה לא מוצדקת של ילדים מהבית היא פשע חברתי ולכן מתנגדת להצעת החוק הנ"ל. בהתחשב בזה, סבורה אני שבשלב זה כדאי להפוך הצעת החוק להצעה רגילה לסדר היום ולהעביר אותה לדיון בוועדת העובדה, הרווחה והבריאות.

 

הודעת דובר הכנסת על הצעת החוק של ד"ר מרינה סולודקין

הצעת החוק לפיה עובד סוציאלי שהעיד עדות שקר במהלך עבודתו יימחק מפנקס העובדים הסוציאליים ודינו יהיה עד תשע שנות מאסר, הפכה להצעה לסדר בזכות ד"ר מרינה סולודקין

התפרסמה בתאריך 22/2/2012 בשעה 13:17

מליאת הכנסת הפכה את הצעת חוק העובדים הסוציאליים (תיקון – עדות שקר), התשע”א-2011, של הח”כית מרינה סולודקין (קדימה), להצעה לסדר. זאת בהסכמת הח”כית היוזמת, ד"ר מרינה סולודקין.

ההצעה באה לקבוע כי ועדת משמעת תמחק את רישומו של עובד סוציאלי מפנקס העובדים הסוציאליים, אם מצאה כי הוא העיד עדות שקר תוך עיסוקו כעובד סוציאלי. עוד הוצע כי דינו של עובד סוציאלי שהעיד עדות שקר במהלך עבודתו, יהיה קנס כספי בסך 25,000 שקלים חדשים, ומאסר עד תשע שנים ולא פחות משבע שנים.

בדברי ההסבר להצעה, נכתב כי ”עובד סוציאלי הנקרא להעיד לפני בית משפט מתוקף תפקידו אינו עד רגיל ולעדותו יש השפעה רבה יותר על החלטות שמתקבלות בבתי משפט בישראל בהשוואה לעדותיהם של האזרחים הרגילים. הניסיון מלמד, שבמקרים לא מעטים, לעדותו של עובד סוציאלי ולתצהירים שהוא מוסר לבית המשפט יש השפעה מכרעת על החלטת בית המשפט כשמדובר בהחלטות הקשורות להוצאת ילדים מן הבית בחשד להזנחה או להתעללות, אלימות במשפחה (כולל החלטות על שחרור מוקדם של המורשעים באלימות במשפחה) וכו'.

בשנים האחרונות ראינו לא מעט מקרים בהם עובדים סוציאליים מוסרים עדויות כוזבות בבתי המשפט במטרה לחפות על החלטותיהם השגויות.

לעתים נמסרים פרטים מטעים כתוצאה מרשלנות וחוסר מקצועיות של עובדי הרווחה. למשל, מסירת תצהיר על הצורך להוציא נער מן הבית ולהעבירו לפנימייה, בה הוא יוכל לסיים את לימודיו בכיתה ז', כשבפועל אותו נער כבר לומד בכיתה ח' וכדומה.

על כן, מטרתה של הצעת החוק הינה לתת מענה לאותם מקרים שבהם העובד הסוציאלי מעיד עדות שקר כאמור, וזאת באמצעות קביעת עונש גבוה יותר על עדות שקר של עובד סוציאלי בהשוואה לעונש על עדות שקר של אזרח רגיל.

25 ח”כים תמכו בהפיכת הצעת החוק להצעה לסדר ולא היו מתנגדים. ההצעה תידון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות.

התעללות אכזרית כלפי חוסים במוסד "בראשית" - המפוקח על ידי משרד הרווחה - TheMarker Cafe

התעללות אכזרית כלפי חוסים במוסד "בראשית" - המפוקח על ידי משרד הרווחה - TheMarker Cafe

התעללות פיזית במוסד משרד הרווחה "בראשית"

התעללות פיזית אכזרית כלפי חוסים במוסד משרד הרווחה "בראשית"

תחקיר / יאנה פבזנר - בשן, 7 ימים, ידיעות אחרונות 

09.3.12

מוסד "בראשית" המיועד לבעלי הפרעות התנהגות קשות, מבטיח כי אצלו "הדייר אחראי על הגשמת חלומותיו". 

אלא שתחקיר "7 ימים" חושף עדויות קשות של חוסים ומדריכים לשעבר על אלימות קשה, שיחות טלפון אנונימיות מתוך המוסד הטוענות להתעללויות והורים מודאגים שתוך הפרת צו "חטפו" את ילדיהם מהמסגרת שאמורה להגן עליהם.

21 בפברואר 2012, 12 בצהריים. מתחם בית החולים לבריאות הנפש "שער מנשה", בקרבת פרדס חנה - כרכור. ברחוב גוגן 5, מוקף גדר גבוהה ודלת חשמלית, עומד כמבצר קטן המבנה בן הקומה האחת של המרכז השיקומי "בראשית". 

בתוכו כ- 30 דיירים המוגדרים כבעלי הפרעות התנהגות קשות, מפוזרים בין החדרים. בעוד כשעתיים, אפרת, אמו של דורון הנמצא שם בצו בית משפט, הולכת "לחטוף" את בנה בן ה- 28 בכוונה לא להחזירו למוסד לעולם.

אפרת (שם בדוי, כמו יתר שמות החוסים ובני משפחותיהם המוזכרים בכתבה) לא שמעה מדורון זה שעה ימים. זאת למרות שפעמיים בשבוע רשאים דיירי המקום להתקשר הביתה, כל שיחה נמשכת דקות ספורות בלבד.

עכשיו היא יושבת מול האחראים במוסד ופורסת לפניהם את טענותיה הקשות - מכות, עונשים אכזריים המוטלים על דיירי המקום, מסגרת חוקים נושה - טענות שאותן שמעה לא רק מבנה, אלא גם מהורים של דיירים אחרים וגם מצוות מדריכים שהיו חלק מהמציאות היומיומית המורכבת של "בראשית".

כעבור שעתיים היא תכניס את דורון לרכב, כל חפציו האישיים יוותרו בחדרו ואיום שלילית האפוטרופוסות ירחף מעליה.

בזמן שמתנהלת הפגישה של אפרת, כמה קילומטרים משם, בבית קפה קטן בצומת כרכור, אני יושבת עם חוסה נוסף, מוני, בן 28, בעל פנים ילדותיות ויפות. לצדו אמו גילה ואחותו מירב. גם הן לא שמעו ממנו שבוע שלם. עברה שעה מאז שהן אספו את מוני מ"בראשית", והוא עדיין לא מצליח להפסיק לבכות.

אני לא רוצה לחזור. מרביצים לנו שם, מתעללים בנו, צריך להוציא משם את האנשים".

"אתה לא חוזר לשם, מוני. אל תדאג, חמוד", מנסה גילה להרגיע את בנה. "אמרנו להם שיש אירוע משפחתי", היא מספרת לי, "אבל אין שום אירוע".

אני שואלת במה מדובר. "לפני ארבעה שבועות אחד המדריכים נתן לי מכות בראש", משחזר מוני ומדגים. "היו לי כאב ראש וסחרחורת. מדריך אחר העמיד אותי ליד הקיר עם ידיים למעלה ועל רגל אחת. מאלף אותי. שעתיים הייתי צריך לעמוד ככה".

שטף דיבורו של מוני נקטע מפעם לפעם. הוא לוגם מילקשייק תות, מתענג על מתיקותו, כאילו מפצה את עצמו על מה שעבר בתקופה האחרונה. כל סיטואציה שהיה מעורב בה, הוא או חבריו למקום, מעוררת אצלו בכי וגופו מתחיל להתנדנד קדימה אחורה על הכיסא. אמו ואחותו מעשנות בשרשרת, ויושבי בית הקפה נועצים בנו מבטים. ואז נכנסים אפרת ודורון. דורון עושה את צעדי ירח המפורסמים של מייקל ג'קסון וממהר לחבק את מוני. "בן" - כך הוא מכנה את מוני, ומוני קורא לו אבא - "גם אתה ברחת?"

מוני פורץ בבכי שוב. "אל תדאג, בן. אף אחד לא יפגע בך". דורון מצמיד את פניו לפני חברו, מביט היישר אל תוך עיניו כמבקש להפנט אותו ולשכנע.

שיחה אנונימית

לפני פחות משנה הוקם "בראשית", מוסד המופעל על ידי חברה פרטית ששמה "של פרויקטים שיקומיים בע"מ", ועובד בשיתוף אגף השיקום במשרד הרווחה.

אל המקום מגיעים גברים ונשים מעל גיל 18 הסובלים מהפרעות התנהגות או אישיות קשות, בעלי תפקוד גבולי, שיפוט לקוי וסיכון עצמי וסיכון הזולת.

רבים מהם, כפי שמספרים עובדים לשעבר, באו מרקע קשה, מבתים מפורקים. חלקם עברו טראומות לא פשוטות, אחרים הסתבכו עם המשטרה.

לרובם המרכז הזה הוא המסגרת האחרונה שנמצאה מתאימה לצורכיהם. חלקם הגדול נמצא שם בצו של בית משפט.

אתר האינטרנט של "בראשית" מפליג בסגולות המרכז. חזון המרכז, כך נכתב באתר, הוא לקדם את הדיירים במיומנויות בתחומים שונים - תפקוד ביתי, מיומנויות חברתיות ותעסוקה, כך שיוכלו לקיים חיים עצמאיים, מספקים ונורמטיביים, במינימום תמיכה חיצונית ומתוך אחריות אישית".

עמוד "האני מאמין" של "בראשית" מלא בסיסמאות מבטיחות: "לכל אדם יש הזכות הבסיסית לחיות את חייו בקהילה מתוך בחירה חופשית ואחריות אישית כדי שלא יפתח קריירה של 'נכה' / 'מוגבל' / 'חולה נפש'"; "אנו רואים כחובתנו את אימון הדייר להיות אדם יצרני בחברה ולמימוש זכותו לבחירה מושכלת, תוך קבלה בסיסית של זכות הדייר לקבל החלטות 'שגויות'"; הוסטל הינו דגם מוקטן של החברה שבה אנו חיים, הנעזר בגורמים ובתהליכים המתקיימים בקהילה על מנת לעצב התנהגות המותאמת לחיים מחוץ להוסטל"; "הדייר אחראי על הגשמת חלומותיו".

בחלומותיו הגרועים ביותר לא ציפה אביאל, אחיו של ירדן אשר שהה במוסד יותר מחודש, לקבל מאוחר בערב שיחת טלפון אנונימית, שתוביל אותו במהירות ממרכז הארץ לחדרה לקחת משם את אחיו בן ה- 26.

"השעה היתה שמונה וחצי בערב ואני הייתי בישיבה", מספר אביאל, האדם הקרוב ביותר לירדן, "פתאום קיבלתי טלפון לא מזוהה וקול של אישה אמר לי, 'בימים האחרונים מתעללים בירדן שני מדריכים, משפילים אותו ומרביצים לו. אתה חייב להוציא אותו משם מהר". היא לא אמרה לי את שמה, לא רצתה להזדהות. עזבתי הכל וטסתי לשם. אותה עובדת התקשרה אלי שוב, אמרה שלא ישחררו את אחי אם לא אמציא משהו.

"כשהגעתי למוסד התקשרתי לאחראים. אמרתי שאבא שלנו נפטר ואני חייב להוציא את ירדן. אמרו לי 'אין בעיה, אבל רק שתדע שבימים האחרונים ירדן לא מתנהג טוב'. השבתי שחבל שאומרים לי את זה עכשיו, בעשר בלילה, כשאני זה שמתקשר".

"מצאתי את ירדן בחדר שלו, כשמדריכים מארגנים לו תיק. תפסתי אותו ויצאנו החוצה. אז התקשרתי שוב למוסד ואמרתי 'אבא שלנו לא נפטר, אנחנו הולכים למשטרה ותעשו בדק בית, כי המצב אצלכם גרוע'". לא ענו לי אפילו.

עוד באותו לילה נלקח ירדן על ידי אחיו לבדיקות בבית חולים. במקביל פנו השניים לתחת משטרת חדרה.

"שני מדריכים הוציאו אותי החוצה, הפילו אותי והרביצו לי", טוען ירדן בפנינו. "אחר כך הם הכניסו את שתי הידיים שלי בתוך הגדר ובעטו בי, משכו אותי. אחר כך הכניסו אותי לחדר. התפוצצתי מכאב ראש. זה היה משפיל מאוד, לא האמנתי שאני אגיע למצב כזה".

ניסית להתקשר לאחיך?

"לא יכולתי, כי הייתי בעונש. ביקשתי מאחד המדריכים שיתקשרו לאחי ויגידו לו שיבוא לקחת אותי, אבל הוא אמר לי שהוא יחליט אם להתקשר או לא".

"הילד הפך לזומבי"

סיטואציית היום - יום ב"בראשית" מורכבת למדי. צוות עבדי המרכז מתבקש להתמודד עם התנהגויות חריגות, לעיתים קרובות אלימות או מסוכנות. לא פעם נאלצים אנשי הצוות לרסן חוסים באמצעות מה שהם מכנים "אחיזה מכילה", כדי שלא יפגעו בעצמם או בסביבה (הולדינג - לורי שם טוב). אלא ששטף מדאיג של עדויות הזורמות מתוך המוסד, לא רק על ידי חוסים, מעלות את החשש כי סיפורו של ירדן אינו חריג.

מדריכים לשעבר במרכז טוענים בפנינו כי אותה "אחיזה מכילה" התגלגלה לא פעם לאלימות מצד אנשי צוות מסוימים. "את צריכה לראות את זה כדי להבין", מעידה עובדת לשעבר, "בלא מעט מקרים אני לא ראיתי שיטת נטרול, אני ראיתי פשוט אלימות. לעקם ידיים ולדחוף פרצוף של חוסה לתוך הדשא, זה לא הפעלה של כוח סביר. ראיתי מדריך תופס חוסה מהצוואר, משכיב אותה על המיטה ודוחף לה את הראש לכרית".

"באחת הפעמים", מעיד מדריך לשעבר נוסף, "ראיתי במו עיניי את אחד המדריכים דורך עם שתי הרגליים שלו על הראש של חוסה בשירותים".

דורון ומוני היושבים זה לצד זה מספרים כעת בהרחבה על אורח חייהם ב"בראשית". ראשו של דורון מלא בזכרונות ובפרטי אירועים והוא קופץ מדבר לדבר, נזכר בעוד ועוד מקרים, ואלה גוררים תגובה זהה אצל מוני ומפעם לפעם זה מתפרץ לדבריו של זה.

דורון היה רק בן 11 כשחצה את הכביש ורכב נכנס בו. במשך חודשים הוא היה בין חיים למוות, כשהפגיעה הקשה ביותר היתה בראשו. בחלוף הזמן גופו התחזק והבריא, אבל פגיעת הראש נותרה ואליה נוספו תוצאות לוואי כמו אימפולסיביות, רגזנות והתפרצויות זעם. מהר מאוד הגיעו גם הסתבכויות עם המשטרה.

בהיעדר מוסד בארץ המתאים למצבו, נדד דורון ממסגרת אחת לאחרת. בסופו של דבר, תחת צו בית משפט, הגיע למוסד "בראשית" החדש.

"יום אחד אספתי את דורון לחופשה בבית" מספרת אמו אפרת, "ושמתי לב שכשאני מדברת אליו, הוא לא שומע אותי. שאלתי אותו מה קרה, והוא אמר לי שהוא חטף מכות מאחד המדריכים וכבר תקופה שהוא לא שומעט טוב באוזן ימין. לקחתי אותו מיד לבית החולים הלל יפה, ושם הרופא קבע שיש לו אדמומיות והצטברות נוזלים. עד היום השמיעה שלו פגועה".

אפרת מספרת שבדרך החוצה מהמוסד פגשה את אחד מעובדי המקום והתלוננה בפניו. הוא אמר שהענין יבדק. לאחר שבוע, היא מספרת, קיבלה תשובה שלא היו דברים מעולם. מאוחר יותר יתברר לה כי אותו מדריך שנגדו התלוננה פוטר מהמרכז.

זמן קצר לאחר מכן הגיע דורון שוב לבית החולים. הפעם לא היה מדובר באלימות פיזית כלפיו. שבועיים וחצי הוא הקיא והתלונן על כאבים בבטן, אבל רק כעבור שבועיים לקחה אותו אחת המדריכות כי לקה בכיב קיבה קשה. "את רואה את הצלקות האלה", אומר דורון ומרים אל חולצתו, חושף בפניי את סימני הניתוח על בטנו.

אצל אפרת התחזקה התחושה שמשהו רע קורה במקום שממנו אינה יכולה לקחת את בנה. היא התחילה ליצור קשרים עם מדריכים העובדים במקום ועם כאלה שעזבו. חילקם הסכימו לשתף אותה במה שראו עיניהם, ולפני אפרת נפרסה תמונה קשה מנשוא.

היא מיהרה לפנות לבית המשפט וביקשה להוציא את בנה מהמקום, אלא שזה דחה את הבקשה.

בסופו של דבר החליטה לקחת את החוק לידיים.

אצל מוני הסיפור קצת שונה. לפני שבע שנים הוא אובחן כסובל מהפרעות התנהגות. הוא הוכנס להוסטל פתוח, אבל לא ממש הסתדר שם וחזר הביתה.

"בראשית", נאמר להוריו, זה המקום בשבילו. הוריו מספרים כי הובטח להם שאחרי חודש - חודשיים במקום, מוני יוכל לצאת לעבוד. "סיפרו לנו סיפורים", אומרת אמו. "בפועל הפכו את הילד לזומבי מבוהל ופגוע".

"אחד המדריכים היה מרביץ לי", אומר מוני. "הוא היה מעקם לי את האצבעות, מרביץ לי בצוואר, בראש. זה קרה הרבה פעמים. ניסיתי לספר לאחראים. אמרו לי שיטפלו בזה, אבל לא עשו כלום".

לפני שבוע וחצי הובהלה לבית החולים ניצה, חוסה אחרת מ"בראשית", לאחר ששברה את ידה. היא טוענת כי נפגעה על ידי אחד המדריכים. אביה זועם. "בביקור שלי במקום", הוא מעיד, "ראיתי בעיניים שלי איך מדריך תופס בגרון את אחת החוסות וזורק אותה על הרצפה. אני רוצה לראות שמישהו יגיד שאני משקר. מיד התלוננתי על כך לאחראים".

חצר המשמעת

באחד מבתי הקפה באזור השרון מתכנסים כמה מדריכים לשעבר של "בראשית" כדי לספר לי את מה שסיפרו לאפרת. הם לא הגיעו יחד אלא בקבוצות, אך הסיפורים שסיפרו חזרו על עצמם לא פעם - התעללויות, השארת חוסים שעות ארוכות בחצר בקור או בחום כבד. תשעה מעובדי "בראשית", כמעט כולם כבר לא עובדים במקום, מעידים על התנהגות בעייתית כזו או אחרת במוסד. הם מבקשים ששמותיהם לא יפורסמו.

"הייתי בין הראשונים שעבדו במקום", מספר אסף (שם בדוי). "החזקתי מעמד חודשיים בלבד ועזבתי. לא יכולתי יותר. אז חילקו לדיירים אוכל בצורה מאוד מדודה.

חלק מהדיירים נוטלים תרופות מגבירות תיאבון וכל הזמן ביקשו עוד, ואנחנו היינו נותנים להם מאחורי גבם של האחראים.

"זה לא רק שלא קיבלו מספיק אוכל", מוסיפה יפעת, מדריכה לשעבר, "היו גם מענישים באמצעות האוכל. נותנים רק סנדוויץ' במקום ארוחת ערב. את סשה, חוסה שסבל מבעיות משקל, היו מענישים ככה לא פעם. דורון, הבן של אפרת, היה צועק מרעב, נעמד ליד המטבח וצועק, 'אני רעב, בבקשה, תנו לי לאכול', וגדי היה מגניב לו אוכל".

"לפני שדורון הגיע לאשפוז עם הבטן שלו", ממשיך גדי, מדריך לשעבר, "הוא היה רעב וביקש לאכול. בלילה נתתי לו פרוסה וחטפתי על זה על הראש. לא פעם דיירים היו מתחננים בארוחות לתוספת. על כל דבר קטן, צחוק לא במקום, שיחה באמצע הארוחה - היו מענישים".

כשאני שואלת את דורון, ירדן ומוני על העונשים שקיבלו, חוזרים אותם סיפורים.

"כשמענישים אותנו, אנחנו מקבלים פרוסה אחת עם גבינה. זה אמור להספיק", מספר מוני. "פעמיים - שלוש נתנו לי כעונש לאכול פרוסה עם גבינה במקום ארוחת צהריים", אומר דורון.

מדריכי "בראשית" לשעבר מספרים בזה אחר זה על דרך ענישה נוספת - דיירים שחרגו בהתנהגותם נשלחו לחצר הקטנה, שבה כר דשא מצהיר, ואולצו לשהות שם לעתים שעות ארוכות.

"את סשה היו מענישים המון. יש לו הרבה בעיות, אבל הוא לא בחור אלים. כל הזמן היו מוציאים אותו החוצה ליום שלם, בשמש, מריצים אותו בחצר, והוא שוקל המון וגם חולה אסתמה. היו גומרים אותו", מספרת נדיה, עובדת לשעבר במרכז. "יום אחד הוא היה בחוץ יום שלם, בחום, בקושי שתה או אכל".

"סשה היה עד הלילה בחצר, בשמש הקופחת, מעידה בשיחה אחרת המדריכה לשעבר יפעת. "אחד המדריכים היה מריץ אותו. הוא היה הכי מסכן שם, הפכו אותו לשק חבטות".

מירי, מדריכה לשעבר, מתארת את התמונה הבאה: "באחת הפעמים שהריצו את סשה בחצר, הוא התחנן לכוס מים. ראיתי את אחד המדריכים לוקח כוס חד פעמית מלאה במים, עומד מול סשה, מחזיק אותה מול הפנים שלו ואז מתחיל לשפוך. הוא השאיר לגימה קטנה ונתן לו אותה".

גם החוסים זוכרים היטב את אותה חצר. "השאירו אותי בחצר עד הלילה", מספר ירדן. "פעם בשעה מביאים כוס מים, ואם אתה רוצה עוד, אז אולי יביאו ואולי לא".

"הכריחו אותי ואת דורון לעמוד שעות ארוכות צמוד לקיר", אומר מוני, ודורון היושב לידו מהנהן בראשו ומוסיף, "פעם אחת אחד המדריכים אמר לנו לשבת על כיסא בלי לזוז, בלי לקום, שעות. כשרצינו ללכת לשירותים, אמר לנו, 'תתאפקו'. מוני התחיל לבכות. זוכר, בן, איך בכית ועודדתי אותך?" הוא פונה למוני ששוב מתחיל לבכות.

"חודש לא נרדמתי"

גורם הקשור למרכז "בראשית" מסביר כי המרכז מיועד לאוכלוסיה קשה במיוחד.

לצורך כך נבנתה מסגרת בעלת חוקים נוקשים.

התנהגות טובה מזכה בזכויות, התנהגות רעה שוללת אותן. ההגבלות השונות, הוא מסביר, נועדו בסופו של דבר לסייע לחוסים, אולי גם לשמור עליהם או על אחרים.

אלא שלעובדי "בראשית" לשעבר המשוחחים איתנו יש ביקורת רבה על חלק מאותן הגבלות. כחלק מחוקי המסגרת, הם מספרים, מותר לדיירים להתקשר הביתה פעמיים בשבוע. כל שיחה נמשכת דקות ספורות בלבד, ובדרך כלל אחד המדריכים עומד ליד המתקשר ורושם את תוכן השיחה. לא פעם, הם מספרים, כשחלפה הקצבת הדקות נותקה גם השיחה.

"יום אחד עניתי לטלפון", נזכרת נדיה, "זה היה אבא של אחד הדיירים והוא כעס מאוד, סיפר שהיה באמצע תפילת שבת דרך הטלפון עם בנו ומישהו ניתק את השיחה. "איך עושים דבר כזה?"

"הייתי צריכה לרשום את השיחות שלהם" מספרת יפעת. "אם דייר היה מוענש, לא היו נותנים לו להתקשר הביתה". מדריכים נוספים מעידים כי התבקשו לרשום את תוכן השיחות.

"הייתי שם חודש. חודש אחד הספיק לי כדי להבין שאני לא מוכנה לראות את מה שעושים להם שם", מספרת לילך, שלא עובדת במקום זה חודשים, "העליי את הטענות בפני האחראים, על כל מה שראיתי סיפרתי, אבל ביטלו את דבריי".

מדריכים נוספים מספרים כי דיווחו לאחראים על אירועים שונים. "אין עם מי לדבר", אומר גדי. "באחת הפעמים, כשהתקשרתי לדווח על משהו, כעסו שהתקשרתי בשבת".

"ניסיתי לדווח הלאה, מספר משה, עובד לשעבר במרכז, "הבטיחו שיבדקו אבל הרבה לא קרה".

"עבדתי שם חודש וחצי בלבד ועזבתי", מסכם אסף, "אבל חודש שלם אחרי זה לא הצלחתי להירדם בלילות. הלב שלי נשבר. לא כך מתייחסים לבני אנוש ועוד כאלה שלא יכולים להגן על עצמם".

החקירה בראשיתה

כבר עברו ארבע שעות מאז שהקבוצה המשונה שלנו, החוסים ובני משפחותיהם, התיישבה בבית הקפה. "עכשיו ניסע למשטרה להגיש תלונה", אומרת אפרת, וכולם קמים מהשולחן, נדחסים ברכב שלה ונוסעים לתחנת המשטרה של חדרה.

"אני חייב לשמוע שיר של מייקל ג'קסון, יש כאן למישהו?" שואל דורון, "שם כמעט לא יכולתי לשמוע מוזיקה", הוא מתייחס למקום שבו אחראי הדייר על הגשמת חלומותיו.

מאוחר יותר, בתחנת המשטרה, הוא יספר לחוקר שוב את כל מה שכבר סיפר קודם, אחר כך ייצא, ידגים שוב את כישורי הריקוד שלו ויגיד, "חייב קצת מוזיקה, חייב לשכוח".

"בן", הוא פונה למוני, "בואו, תראה לה את הצעדים שלימדתי אותך. נו, אל תתבייש". ומוני נעמד מולנו ורוקד לשניה. יותר משבועיים עברו מאז נלקח דורון על ידי אמו מ"בראשית".

ירדן חוייב לחזור לשם על ידי בית המשפט.

ניצה, ששברה את ידה, נמצאת בביתה כיוון שהיא נזקקת לטיפולים רפואיים, אבל אביה אומר שיילחם שלא תחזור ל"בראשית".

בינתיים חוקרת המשטרה את שהתרחש בין כותלי המוסד הזה. "במשטרת חדרה התקבלו זה מכבר כמה תלונות בגין חשד להתעללות", נמסר לנו משם באמצע השבוע. "התלונות נבדקות והחקירה בראשיתה. בשלב הזה לא ניתן לפרט מעבר לכך".

"בכל יום שעובר הילדים סובלים שם וזה חייב להיפסק", מסכמת לילך בפגישת המדריכים. "שנים עבדתי עם ניצולי שואה ואני לא מסוגלת לחשוב על צעירים וצעירות שבימינו עוברים התעללות כמו שהם עוברים ב"בראשית".

קישורים:

עדויות קשות על התעללות בילדים בבי"ח פסיכיאטרי נס ציונה

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=zyRd6yLt2E4]

חטיפת ילדי תימן - הקשר הישראלי

פרשת חטיפת ילדי תימן - הקשר הישראלי - תחקיר בן כספית, ערוץ 10

פרשת חטיפת ילדי תימן - תחקיר בן כספית ערוץ 10.

"הקשר הישראלי" כינוי לפרשת היעלמותם של פעוטות בני עולים חדשים, בעיקר מתימן, בין השנים 1954-1948. 

מדינת ישראל חטפה ילדים תימנים - אלפים. 

ניסים גרמה אומר אחותי שושנה נחטפה. ילדים נחטפו מכל משפחה. אותי ההורים שלי החביאו מתחת למיטה, ולכן ניצלתי, אבל אחותי, גורלה לא שפר עליה והיא נחטפה.

ביסודה של הפרשה עומדת טענתם של הורים רבים כי ילדיהם נעלמו בלי שקיבלו כל מידע מוסמך מה עלה בגורלם. לתלונות יש מאפיינים משותפים: כמעט כל הנעלמים היו בני פחות משלוש, היו ילדיהם של עולים חדשים ששהו פחות משנה בארץ והגיעו לישראל בגלי העלייה של אותן שנים, וכמעט כולם היו בני עדות המזרח, ובעיקר מקרב עולי תימן. 

כמעט כולם נעלמו בבתי חולים או תוך טענה שהם הוסעו לבתי חולים. כמעט כל ההורים קיבלו ההסבר בעל-פה, שעל פיו ילדיהם נפטרו. ההודעה בעל-פה להורים הגיעה אליהם כשהם ביררו ביוזמתם מה עלה בגורל ילדיהם ועל פי רוב היא התקבלה רק לאחר שהלוויה (או הלוויה כביכול) נערכה שלא בנוכחותם. 

כמו כן רישומי הפטירות לקו בחסר רב ורבים מההורים לא קיבלו מעולם תעודת פטירה המעידה על מות ילדיהם. כמעט כל הורי הנעלמים קיבלו בדואר צו גיוס לצה"ל עבור הילדים בתקופה בה אמורים היו להתקרב לגיל הגיוס.

המסתורין שאפף את ההיעלמות הוביל לטענה כי ילדים רבים שנרשמו כמי שנפטרו למעשה נחטפו או נמסרו לאימוץ. הפרשה שבה ומסעירה את מדינת ישראל מעת לעת, ועד כה הוקמו ארבע ועדות רשמיות לחקירתה. 

הוועדות דנו במאות רבות של מקרים, חלקם חופפים, וקבעו כי רובם המכריע של הילדים אכן נפטרו ולגבי מיעוט שנשאר לא נמצאו די ממצאים כדי לקבוע מה עלה בגורלם. הסערה הציבורית הגדולה ביותר סביב הנושא התרחשה עם התפוצצות פרשת הרב עוזי משולם.

ניסים גרמה, זמר, אומר: "ההורים שלי הלכו כואבים. משפחות שלמות של דור שבאו מתימן הלכו לעולמם כואבים ועצובים. הדור שלי לא ינוח עד שלא יקבלו תשובות להורים שלהם, לאחים שלהם". על וועדות החקירה אומר ניסים גרמה "קשקוש בלבוש". "חד משמעית היתה כאן זלזול".

שישים שנה חלפו "והעסק" הזה של חטיפת ילדי תימן, זולג מהאצבעות, אומר התחקירן, בן כספית. 

ב-1967 מוקמת ועדת חקירה ראשונה, ועדה ציבורית שסיימה את עבודתה ב- 1986, ונקבע בועדה שלא נמצא ביסוס לחטיפת ילדי תימן.

עולי תימן, שהיו עד שנה זו תמימים והאמינו בועדה, יוצאים למלחמה להוציא את האמת לאור.
ד"ר משה נחום, מעיד על השקרים של חברי ועדת הטיוח. כשהוא תפס עד ששיקר, אמר לו העד: "כך אמרו לי להגיד מלמעלה".

סיפורו של אורי וכטל - חטיפת ילדי תימן

סיפורו של אורי וכטל - חטיפת ילדי תימן

תחקיר ערוץ 1 מיום 29.2.12

סיפור חטיפתו של אורי וכטר, שנולד כפלתיאל רדא סעיד.

הפרשה שלא נגמרת - חטיפת ילדי תימן.

אורי וכטל בן 61. גדל בשכונה של היקים בקרית אונו. בגיל 6 גילה אורי שהוא ילד מאומץ. בן למשפחה תימנית. עוזרות הבית היו תימניות. אז מה עושה ילד תימני במשפחה יקית?

משפחתו של אורי עלתה לישראל במבצע "מרבד הקסמים". הם שוכנו במחנה עולים בעתלית. ארבעה חודשים אחר כך נמסרו שניים מילדי משפחת רדא סעיד לטיפול במעון ויצו ירושלים. חיים בן שנה וחצי ופלתיאל שהיה בן חמישה חודשים.

כשהודיעו לאמא שאבא נפטר לקחו לה את שני הילדים הקטנים ושמו אותם בירושלים. היא ועוד 16 אמהות היו יחד איתה. נסעו לירושלים. כל יום בבוקר אמא נסעה מעתלית לירושלים להיות עם הילדים שלה.

עו"ד רמי צוברי אומר, זה פעם ראשונה שילדים תימנים לא נמצאים תחת כנפיהם של ההורים שלהם. לפי הסיפורים נעלמו משם מויצ"ו ירושלים מעת לעת ילדים.

יום אחד בהיר, אמרו לאמא שלי שנפטרו לה הילדים. היה שיטפון והילדים מתו. אמא שלי אמרה: "בשום אופן לא הילדים שלי לא נפטרו. לפני זה הנקתי אותם. אז מה פתאום שהם אינם?" היא לא האמינה. היא בכתה ובכתה וצעקות.

האחות שמחה שהיתה רק בת 12 החליטה לא לוותר. היא חזרה למעון ויצ"ו בירושלים לברר מה עלה בגורלו של האח פלתיאל. עובד שעבד במעון החליט לעזור לה. הוא אמר לה "את רוצה לדעת. יש לי פה בארון את כל הכרטיסיות של ילדי תימן. תחפשי תוציאי כרטיס. הוא הלך. אני לקחתי. למזלי הטוב אח שלי היה בכרטיסיה הראשון. היה כתוב שפלתיאל בן שמעה נמסר לאימוץ לגב' וכטל.

האחות שמחה גילתה במסמכים של פלתיאל שנמסר לאימוץ בגיל שנה וחצי.

אורי וכטל מספר על הוריו המאמצים שהיו אנשים מאוד קרים. ההורים לא היו מחבקים או מלטפים. על האמא המאמצת מספר אורי שהיא היתה אמא טובה. לא החסירה ממנו שום דבר.

בגיל 6 גילה אורי שהוא מאומץ. הילדים בבית הספר שאלו אותו "איך זה אתה וכטל ואתה כושי?" אורי שאל את אמו, והיא לא הסתירה ממנו וסיפרה לו שהוא מאומץ.

בינואר 1952 עזבה משפחת רדא את מחנה העולים בעתלית, ועברה למושב קדימה. שם קרה הלא ייאמן. שכנה במושב סיפרה להם שראתה ילד תימני שדומה לילדי המשפחה.

האחות שמחה מספרת: "באה אחת שעבדה בקרית אונו במשק בית ואמרה, יש לנו ילד שאני מטפלת במשק בית שהוא מאומץ במשפחה".

הלכתי לשם כל השכנים שלהם שראו אותי, שאלו אותי השכנים: "את לא אחות של אורי התימני?"

אמרתי: "כן. איפה הוא?" לקחו אותי , לראות אותי ואמרו לי תסתתרי כי האם המאמצת תעשה לך ולו בלאגן. לא כדאי לך. בפעם הזו החליטה האחות שמחה לא לפגוש את אורי ושבה כעבור יומיים לקרית אונו עם אמא שלה.

הילד אורי חיבק את אמא שלי, ככה, חזק עם הידיים, ולא רצה לרדת לה מהברכיים. אמרתי לאמא "מה אני יעשה עכשיו?" ואמא אמרה אין לך מה לעשות מאמי.

האמא לא ויתרה. היא היתה נוהגת ללכת ולעקוב אחרי הילד. עכשיו, לבית המשפחה היא לא יכלה להגיע. אז היא היתה הולכת לגן והיתה עוקבת וצופה, ורואה מה שקורה, עד שהאמא והמשפחה שלה קיבלו צו הרחקה מהמקום כי הם גורמים לילד נזק.

בפברואר 1959 הגישה האמא הביולוגית תביעה לביטול צו האימוץ, אולם בית המשפט דחה את התביעה.

עו"ד יעקב הררי שייצג את האמא בתביעה לפני 51 שנה, נשאל אם יש לו זכרונות מהתביעה דאז. "קשה מאוד להגיד שיש לי  זכרונות. 51 שנה."

בעיתונות היה "שתי נשים אוחזות ילד - משפט שלמה". המאמצת היתה עם השופטים בפנים, ואנחנו בחוץ. לא ידענו כלום. בית המשפט החליט שאין מקום לתביעה.

בעקבות צו ההרחקה נותק הקשר עם אורי. הוא חודש רק בשנת 1979 - עשר 10 שנים אחר כך כשגוייס לצבא.

אורי החליט לסגור מעגל ובשנת 1979, חידש את הקשר עם משפחתו הביולוגית, קשר שנשמר עד היום.אני הילד היחידי המאומץ שמצא את משפחתו. אני היחידי. אומר אורי.

מידי יום נוסע אורי לאותה כתובת, לבית אבות בפתח תקוה. הוא סועד את אמו המאמצת בנאמנות. אבל לבו חצוי. השאלה הכואבת מדוע נותק ממשפחתו עודנה פתוחה, ומותירה בנפשו פצע פתוח.

קישורים:

שלוש שנים לחטיפת ילדיה של ל' ש' אמא מגבעתיים – 6.1.09 – 6.1.12 - סיפורה של האמא לורי שם טוב מגבעתיים, שילדיה נחטפו ממנה בועדת החלטה בלשכת רווחה בגבעתיים. האפוטרופוסות של האמא לורי שם טוב מעולם לא נשללה ממנה, אולם ילדיה לא הושבו אליה עד עצם היום הזה והיא לא יודעת מה עלה בגורלו של בנה בכורה אורם. אמא לורי שם טוב מנותקת מילדיה, ושלוש שנים ושלושה חודשים לא נקבעו לה הסדרי ראיה עם ילדיה.

אמא לורי שם טוב פתחה במאבק להשבת משמורת ילדיה, והקימה רשת בלוגים מסועפת באינטרנט, המתעדת את פשעי משרד הרווחה והסחר בילדים לאימוץ, אומנה ופנימיות משרד הרווחה.

הפרסום זו הדרך היחידה להתמודד מול פשעי פקידי הסעד, שחוטפים ילדים מהורים נורמטיביים, ומתייגים ומעלילים נגד ההורים.

תחקיר ערוץ 10: הפסיכיאטר אילן רבינוביץ סימם את משתתפי "האח הגדול"

​תחקיר ערוץ 10: הפסיכיאטר אילן רבינוביץ סימם את משתתפי "האח הגדול" - כדורים פסיכיאטריים קשים כתנאי להשתתפות ב"אח הגדול"

פרשת "האח הגדול": תיעוד פגישה עם ד"ר אילן רבינוביץ' - חדשות 10 - 8.3.12 - נדב בורנשטיין

הפרשה שמסעירה את עולם הטלוויזיה והבידור. במוקד הסערה - טענות לפיהן הפסיכיאטר אילן רבינוביץ' חילק כדורים פסיכיאטריים למתמודדי תוכנית הריאליטי "האח הגדול".

תחקירני ערוץ 10, בדקו כיצד מתנהל טיפול עם דוקטור רבינוביץ', ומה צריך לעבור כדי לקבל מרשם. רמז: לא הרבה.

היום (חמישי), תחקיר חדשות 10 חושף את צורת הטיפול של ד"ר רבינוביץ', פסיכיאטר "האח הגדול", שסיפק למתמודדי התכנית כדורים פסיכיאטריים. תחקירנית חדשות 10, שהגיעה אל ד"ר רבינוביץ' ל"טיפול הרזיה", קיבלה מרשם לשתי תרופות פסיכיאטריות אחרי פגישה אחת בלבד. 

הפרשה הזאת פתחה לכולנו צוהר לעולם הטיפול הפסיכיאטרי: איך זה בדיוק עובד, מה מקבלים ועל מה רושמים את המרשמים? בחדשות השבת עבדו בחודשים האחרונים על תחקיר שבודק בדיוק את זה. התחקירנית, יעל גרינשטיין, נפגשה עם אילן רבינוביץ' ביולי 2011. היא נשלחה לבדוק כיצד, ובאיזו קלות, מקבלים היום מרשם לתרופה פסיכיאטרית? דרך זה זכינו להציץ לפסיכיאטר שטיפל אז במתמודדי האח הגדול.

הפגישה אורכת כשעה. ד"ר רבינוביץ' מתשאל את התחקירנית על מצבה הנפשי במשך כעשרים דקות, ורושם כל פרט.

התחקירנית עונה כי לא ידוע לה על כל הפרעה נפשית, והיא רק רוצה לרדת במשקל. 

בסוף הפגישה לד"ר רבינוביץ' יש אבחון: "יש אצלך מרכיב באישיות שלך של אכילה כפייתית את שולטת בכל רק האוכל שולט בך וזו הסיבה שאת עולה ויורדת", אומר הפסיכיאטר המפורסם. "לכן אנחנו נותנים משהו שהוא נגד הכפייתיות. הכדור הכי טוב לאכילה כפייתית זה הפרוזאק, כי הוא היחידי גם שמוריד תיאבון". בנוסף, הוא רושם לה עוד תרופה, "טופמקס", הידועה כגורמת לתופעות לוואי חמורות ונהוג לבצע למטופל בדיקת דם לפני שרושמים לו אותה.

קישורים:

* פקידת הסעד ניבה מילנר – שיטות הפרסונה נון גרטה ל"טיפול סוציאלי" וגם הפסיכיאטרית ד"ר פנינה אברמוביץ מרעילה נגד אמא שמעולם לא בדקה, לא נפגשה עימה ולא שוחחה עימה.

* אילן רבינוביץ, הפסיכיאטר שמגלה סודות של מטופלים – תחקיר אמנון לוי – פנים אמיתיות - אפריל 2011 – תכנית התחקיר "פנים אמיתיות" של אמנון לוי על הפסיכיאטר אילן רבינוביץ'.

הפסיכיאטר אילן רבינוביץ, מתגלה כאדם חסר גבולות, כשהטענה המרכזית כלפיו היא שהדוקטור לא דיסקרטי. הוא מגלה סודות של מטופלים – לקוחות, ויש לו יד קלה על ההדק בחלוקת תרופות פסיכיאטריות.

עורכת דינו של דודו טופז מסרה בתוכנית, כי כשדודו טופז נעצר הורד מינון התרופות הפסיכיאטריות לכדי רבע מהמינון שרשם לו הפסיכיאטר אילן רבינוביץ.

http://www.youtube.com/watch?v=MtpuVDE3hro&feature=player_embedded

* ד"ר סוזנה אידלמן – אברון, פסיכיאטרית – חוות דעת שקרית, דורסנית ואלימה נגד אמא חד הורית מגבעתיים.

* הפסיכיאטר דרור שחר – ששכב עם שתיים מלקוחותיו ממשיך ומכה שוב. ברוך שפטרנו מעונשו של זה… 

פקידת הסעד ניבה מילנר - שיטות הפרסונה נון גרטה ל"טיפול סוציאלי"

פקידת הסעד ניבה מילנר - שיטות הפרסונה נון גרטה ל"טיפול סוציאלי"

מרץ 2012 - פקידת הסעד ניבה מילנר רואה באזרחים אשר אינם מצייתים לה אישיות בלתי רצויה (Persona non grata, פרסונה נון גרטה) שיש להיפטר מהם.

אלימות עובדות סוציאליות בהנחיית ניבה מילנר נגד אישה מאובחנת דמנטיה - ראינו את פקידת הסעד שירה שביט אורגד ועו"ס נעמי הלימי שפעלו תחת הנחיותיה של ניבה מילנר הפנו אישה כבת 60 מאובחנת דמנטיה, לבדיקה אצל הפסיכיאטר איתן חבר (ממאגר הפסיכיאטרים של ניבה מילנר).

הפסיכיאטר איתן חבר תייג את האישה בבדיות ועלילות מרעילות מבלי שבדק אותה וחייב להלעיט אותה בסם פסיכיאטרי אנטי פסיכוטי ריספרדל האסור לשימוש לחולי דמנטיה ע"פ הנחיות ה- FDA.

האישה איבדה בתוך חודש יכולת דיבור והליכה חייה נחרבו. פקידת הסעד שירה שביט אורגד ועו"ס נעמי הלימי דווחו כי מצב האישה טוב והיא מחויכת ע"פ הנחיותיה של מילנר. הטיפול של העו"סיות תחת הנחיותיה של מילנר היה אלים והרס את חיי האישה.

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=RViSTuv_-BM]

הפסיכיאטרית ד"ר פנינה אברמוביץ' מרעילה נגד האמא שמעולם לא בדקה, לא נפגשה עימה ולא שוחחה עימה

בימים אלו משמשת ניבה מילנר פקידת סעד מחוזית בעניין הסדרי ראיה בין אמא לילדיה.

לשיטתה, היא מזמנת לוועדת תסקירים פסיכיאטרית מרשימת הפסיכיאטרים שלה אשר יושבת ומאבחנת את ההורים ללא ידיעתם ובלי שנתנו לפסיכיאטרית ויתור סודיות.

במהלך דיון בוועדת התסקירים טעון בעיקר עבור אמא ל' ש' מגבעתיים, אשר לא ראתה את בנה בן 9 שנים, מזה 3 שנים. עובדה זאת מנוצלת היטב ע"י מילנר והפסיכיאטרית שזימנה ד"ר פנינה אברמוביץ' לוועדת התסקירים.

ד"ר פנינה אברמוביץ' כתבה עבור מילנר חוות דעת פסיכיאטרית חסויה ומרעילה נגד האמא המבקשת לראות את בנה.

הפסיכיאטרית פנינה אברמוביץ' מעולם לא בדקה את האמא, לא נפגשה עימה ולא שוחחה עימה.

וכך במהלך הדיון בבית המשפט הרעילה מילנר את השופט נפתלי שילה בבית משפט לענייני משפחה והנוכחים תוך שהיא מקריאה את דברי הבלע של הפסיכיאטרית אברמוביץ' מתוך חוות הדעת החסויה שבאמתחתה.

למרבה התדהמה, הפסיכיאטרית פנינה אברמוביץ שמעולם לא פגשה את האמא קודם לכן, לא קיבלה מהאמא ויתור סודיות "התרשמה שבמצבי קיצון האמא מגיעה למצבי סיכון לילדים", ואף אבחנה את האמא כי "אצלה זה 'מאסט' טיפול פסיכיאטרי כולל תרופתי...". אבחון בלי לבדוק את האמא!

כאמור הפסיכיאטרית שלא שוחחה מעולם עם האמא והפעם הראשונה שראתה את האמא היתה בועדת התסקירים, קיבלה את "ההתרשמות" - דרך חומרים שנמסרו לה מפקידות הסעד וכל אבחנתה של הפסיכיאטרית היא על סמך: "אבמרוביץ מתייחסת להרבה אירועים שקראה עליהם טרום ועדת התסקירים הקשורים באירועים שהיו מול פקידת הסעד ומרכז החרום, שם היה אירוע שנמנע מהאמא קשר".

הפסיכיאטרית פנינה אברמוביץ, נתנה חוות דעת על סמך מה שקראה!!! בלי לראות את הלקוחה. לא יאומן כי בשנת 2012 ניתנים איבחונים פסיכיאטריים בלי לראות את הלקוח. פלא הבריאה.

בשיא חוצפתה של הפסיכיאטרית היא קובעת בחוות דעתה שכאמור לא נסמכת על מאום: "כפי שהגבת התגובות שלך מסוכנות לך, לילדים ולסביבה" - כשמעולם לא בדקה את האמא, וכשלאמא יש חוות דעת פסיכיאטריות מקצועיות של מומחים מטעם בית המשפט שהומלצו על ידי פקידת הסעד ושקבעו בדיוק ההיפך.

כך למשל, הפסיכיאטר ד"ר כלב יוסף, מבי"ח איכילוב, אבחן את האמא: "לפי הבדיקה הקלינית והבדיקה הפסיכו-דיאגנוסטית שזה בדיקה הרבה יותר מושקעת, האמא לא נמצאה מסוכנת לשלום הילדים".

המרכז לבריאות הנפש בארי ב"ב, כתבו לשופט חותמת הגומי נפתלי שילה ביום 17.1.12, כך:

"לכבוד
כב' השופט נפתלי שילה
הנ"ל פנתה להערכה במרפאתנו בהוראתך.
הגיעה לפגישה ב- 15.1.12, פירטה בפנינו את ההליך המשפטי המורכב בו היא נתונה סביב תביעתה למשמורת על ילדיה וחידוש הקשר התקין עמם.
כפי שהיה בבדיקתה הקודמת, גם הפעם נשלל מצב פסיכוטי פעיל, דלוזיות ו/או הפרעות בפרספציה, נשלל מצב דכאוני מג'ורי, נשללו מחשבות אובדניות או מחשבות תוקפניות כלפי עצמה או כלפי אחרים.
התרשמנו מאשה בעלת כוחות נפשיים, הנאבקת מזה זמן רב בנסיבות משפטיות ואנושיות כמעט בלתי אפשריות שיצרו מצב בו לא ניתנת לה האפשרות להיות בקשר רגיל וקבוע עם ילדיה."

הפסיכיאטרית ד"ר פנינה אברמוביץ לא מונתה על ידי בית המשפט, והגיעה ברמיה על ידי פקידת הסעד לועדת תסקירים.

הפסיכיאטרית ד"ר פנינה אברמוביץ מסוכנת ביותר לציבור האזרחים - שכן פסיכיאטרית זו נותנת חוות דעת מוזמנות מטעם ספקיה (משרד הרווחה) - גורמת נזקים חמורים ביותר לאזרחים ישרים שהיא לא ראתה, לא פגשה, לא דיברה ולא בדקה אותם, ובמיוחד כשמדובר בדיני נפשות, כמו במקרה של האמא, הפסיכיאטרית גרמה לאמא נזק עצום ובגללה נמנע מהאמא לראות את בנה לשנים נוספות ללא קביעת הסדרי ראיה.

הפסיכיאטרית ד"ר פנינה אברמוביץ, יכולה להורות על אשפוז בכפיה של אזרח כשהיא לא בדקה אותו. אם היד שלה כל כך קלה על הדק חלוקת מרשמים לאזרחים שהיא לא ראתה - תחשבו לכם מה היא תעשה לאזרחים שמופנים אליה מטעם משרד הרווחה. היא תהרוס אותם.

קישורים:

• דו"ח סלונים נבו: ליקויים מהותיים בהתנהלות פקידי סעד לסדרי דין ובתי משפט לענייני משפחה - מאי 2009 - דובר משרד הרווחה פרסם הודעה לתקשורת על דו"ח ועדת סלונים נבו לבדיקת דרכי עבודתן של פקידות סעד לסדרי דין. מדובר בועדה שהוקמה לפני שלש שנים לבדוק תפקודן של פקידות הסעד לסדרי דין. הרקע למינוי הוועדה היו טענות של גורמים שונים בכל הנוגע לעבודתן של פקידות הסעד, העוסקות בגורלה של משפחה וענייני נפשות. בדו"ח מפורטים ליקויים מהותיים בעבודתם של פקידי הסעד לסדרי דין: ניגוד עניינים, כתיבת עובדות בתסקיר ללא וידוא או ניסיון הפרכה, אי מתן אפשרות ללקוח אפשרות להתייחס לתסקיר טרם מסירתו לבית המשפט, אימוץ מלא של התסקיר על המלצותיו ע"י בתי המשפט לענייני משפחה (חותמת גומי), העדר מעקב, פיקוח ובקרה, אי קיום נהלים ועוד. מאידך, בתי המשפט רואים בתסקיר סוף פסוק. לפי שיטת העבודה של פקידי הסעד מהדו"ח יוצא כי ההטיה, עיוות הצדק, ועגמת הנפש הם בלתי נמנעים. יצוין כי מסקנות הדוח ידועות למשרד הרווחה מזה שנים מועדות קודמות אולם לא יושמו...

• מדיניות מופקרת בית משפט לענייני משפחה - השופט נפתלי שילה - יוני 2011 - ה"משחק המכור" של שופט לענייני משפחה רמת גן נפתלי שילה נגד אמא וילדיה הרוצים להיפגש מזה שנים. אכזריות ושרירות לב בניגוד להיגיון, ולעובדות. מדובר באמא ושני ילדיה אשר לא נפגשו מעל שנתיים מאחר ועובדת סוציאלית רחל ולדומירסקי מלשכת רווחה רמת גן דורשת "מסגרת קלינית פסיכיאטרית הכוללת אבחון פסיכודיאגנוסטי עם המלצות לגבי קיום הביקורים ולגבי המסגרת הקלינית פסיכיאטרית שתלווה אותם". העו"סית לא נימקה דרישתה מאחר ונפתלי שילה מאפשר ומעודד הפקרות והתעמרות העובדות הסוציאליות באם וילדיה.

מכתב פרידה לאסתר דומיניסיני - מנכ"ל המוסד לקיפוח לאומי

מכתב פרידה לאסתר דומיניסיני - מנכ"ל המוסד לקיפוח לאומי

שלום אסתר,

שמעתי ברדיו שאת מסיימת בקרוב את תפקידך. רציתי להודות לך על שרותך המסור.

המוסד הנפלא שבראשו את עומדת, הגיע בזמן כהונתך לשיאים של מקצועיות והצלחה.

יישר כוחך. בהצלחה גם בתפקידך הבא.

איני מייצגת רק את עצמי. לברכותיי החמות מצטרפים עוד שלושה: אמי, אמו של בעלי ובני.

הרשי לי להיות נציגם הלא מוסמך ולברכך בשמם.

אמא שלי - בת 86:

מוכת מחלות זקנה, ניצולת שואה (גטו אונגואר, אושוויץ, עבודות כפיה בשדה התעופה של פרנקפורט, מחנה המוות רוונסברוך, צעדת מוות) אלמנה, לאחר שטפי דם במוח. כבר לא כותבת כל כך טוב ונורא רועדת.

היא מבקשת להודות לך על כך שלאחר שטף דם במוח שכמעט הרג אותה ושלח אותה לשיקום ארוך ועצוב ב"אלישע", נבדקה על ידי נציגייך המקצוענים והרחמניים, ונגזר כי מצבה הוטב עקב השטף דם, ויש לקזז ממכסת נקודת הזכאות שלה למטפלת שלוש או 4 נקודות. תודה על טוב הלב, ההבנה והאנושיות. אמא שלי מאחלת לך את אותו היחס בדיוק. וכמובן המון הצלחה בדרכך החדשה. אין היא שוכחת להודות גם לאחיות המסורות שבדקו אם היא מסוגלת עדיין לחרבן בשירותים וגם לוועדת החריגים שלא מצאה פגם בקיזוז הנקודות שלה.

אמא של בעלי - בת 81:

אשה נהדרת, תמיד עסוקה, תמיד מתנדבת, תמיד נמצאת ביותר ממקום אחד בכל רגע נתון. תמיד מוכנה להכין תבשיל או מאפה לנכדים שלה. תאונת דרכים לפני כ- 25 שנה שריסקה את רוב עצמותיה - זה לפני שהמציאו את חגורות הבטיחות - השאירה אותה צולעת ונתמכת במקל הליכה אבל עצמאית אופטימית ומלאת חוש הומור.

מחלה קשה ממשפחת הסרטנים השאירה אותה מצולקת בגוף אך מלאה אופטימיות וחביבות - כמו תמיד.

לפני שלושה חודשים קבע רופא אליו פנתה, כי עליה לגרוב גרביים אלסטיות מיוחדות. ככה זה כשמזדקנים - אולי תגלי זאת גם את הגברת אסתר דומיניסיני.

הגרביים לוחצות מאוד - זה תפקידם בחיים, וחמותי אינה מצליחה לא לגרוב ולא לפשוט אותם. קצת זקנה, קצת כבד, קצת לא גמישה - את בטח תכירי.

פנתה למוסד לביטוח לאומי וביקשה - לראשונה בחייה - שלוש שעות עזרה בשבוע. לא לנקות, לבשל, לסדר, לתמוך - לא! חס וחלילה להטריד אותך ואת עובדייך המסורים. בסך הכל עשתה חשבון שכמה דקות בבוקר להלביש לה את הגרביים וכמה דקות בערב לפשוט אותם, וזאת במקום שכולנו נתרוצץ לפני העבודה ובערב. זהו!!!

מסתבר שהיא לא זכאית. כלומר - כמעט זכאית, אבל לא מספיק מתה וחסרה חצי נקודה בשביל לקבל עזרה. היית מאמינה?

היא מאחלת לך הצלחה בדרכך החדשה וכשתגיעי לגילה ומצבה, אז דעי לך כי יש על מי לסמוך - על הידידים הנאמנים בביטוח הלאומי.

הבן שלי - בן 24:

היה חייל, בזבז את הכסף של שנת הקבע, עבד פה, עבד שם, למד לפסיכומטרי, חיפש עבודה, לא מצא, לא משהו. יעץ לו חבר שמבין, לפנות לביטוח הלאומי ולבקש הבטחת הכנסה. פנה, ביקש, מילא טפסים, התעצבן קצת, כי ככה יותר קל במוסד ממנו את כבר נפרדת, הצהיר על הכנסותיו, ביקש ממני אישור כי 1,000 ש"ח שהפקדתי בחשבונו היו הלוואה לכיסוי חובות קטנים שהיו לו (ככה נדרש).

לבסוף למרבה הפלא נפתחו שערי שמיים - קבין של רחמים ירדו מלפני כסא כבודך והודיעו לו כי הוא מקבל קצבת הבטחת הכנסה בדיוק לפי הקריטריונים.

למכתב אף צורפה המחאה שמנה, שהבטיחה את קיומו ברווחה גדולה למשך כל אותו החודש.

למחרת התקבל מכבודך מכתב נוסף: טעות נפלה בחישוב הקצבה. התברר (ולא בדיעבד - מאחר והאינפורמציה היתה בטפסים שהגיש למשרדך) כי הבחור מקבל במילים: מאתיים חמישים שקלים חדשים בחודש.

על סמך קצבה זו, ינוכו מהתשלומים הבאים שיגיעו לו 800 ש"ח.

שמעת על שערוריה כזאת אסתר? במקום שיזכו אותי בפרס הנדיב הידוע לשנת 2011, על כך שנתתי לבני כמה שקלים לאוטובוס, לשבת בפאב עם חברים פעם ב', הוא ייענש וילקה בכיסו ובאה גאולה גדולה לישראל.

והמוסד שבראשו את עומדת בגאווה גדולה, אני מניחה, שוב הצליח להשאיר כמה שקלים בהר הכסף אותו אתם מונעים בציניות נוראה מהנזקקים לו.

ושוב, בשמי ובשם בני משפחתי, אני מאחלת לך - וואלה לא מוצאת שום סיבה לאחל לך טוב.

מנסה - לא מצליחה.

בכבוד רב.

הייתי חותמת, אבל כשאני רואה איך את מטפלת באנשים שלא איחלו לך כלום ואפילו לא ביקשו ממך כלום - אני קצת חוששת.

בסך הכל גם אני כבר אחרי גיל 50 ומי יודע באיזה סיטואציה אפלה עוד ניפגש, אני ומלאכי החבלה שלך.

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=JMmg_rvhsEg]