ויקי היינה פק"ס לחוק הנוער לשכת רווחה ת"א ויצחק עמית שופט עליון - הזדהמות מערכות המשפט והרווחה

ויקי היינה פק"ס לחוק הנוער לשכת רווחה ת"א ויצחק עמית שופט עליון - הזדהמות מערכות המשפט והרווחה

 יולי 2013 -  יצחק עמית שופט העליון המזעזע, מבייש את ביהמ"ש העליון: הכשיר קריעת שתי ילדות מביתן ומשפחתן ללא חקירה נגדית של פק"ס ויקי הנייה מלשכת הרווחה תל אביב, בבמ"ש לנוער – בע"מ 4746/13

[youtube=http://youtu.be/4x0k1QZkCKI]

בע"מ 4746/13
פסק הדין של שופט העליון יצחק עמית פשוט מבזה את בית המשפט העליון, וכמובן את עצמו, בע"מ 4746/13.

בפסק הדין השופט "הכשיר" בדיעבד תלישת  שתי ילדות, מביתם ומשפחתם בתל אביב, והפקרתם להתעללות והזנחה בפנימיית ויצו הדסים ללא אופק להחזרה הבייתה. פקידת הסעד ויקי היינה פועלת בדרך רמיה לתלישת ילדים מהוריהם תוך הכפשות ודברי בלע נגד הורים ללא רבב. ויקי הנייה קרעה את שתי הבנות, מהאמא והסבתא, שהן בעלות אזרחות בריטית, ואפילו הוציאה נגד הילדות, האמא והסבתא צו עיכוב יציאה מהארץ, "כדי שלא יוכלו לברוח מהארץ".

 ילדים נחטפים על ידי פקידות סעד ובית המשפט לנוער אמור להיות חותמת גומי?

בתואנת שווא נאמר לאמא ולסבתא שהילדות נדרשות לאיבחונים, ובתום האיבחונים הן תחזורנה הביתה. נטען שיש "חשש" שהילדות יפתחו איזשהו תסמין, ושאולי הן "מעוכבות התפתחותית" (שזו הגדרה אמורפית ולא ברורה שניתן לומר על כל ילד).

מדובר באמת בתא משפחתי הסובל מעוני וחרפת רעב. הסיבה היחידה לכל הטענות נגד האימא והסבתא היא שאין להן כסף, לא רק לילדות, אלא גם לעצמן. מי שרואה את שיניהן המתפוררות של האמא והסבתא מבין, שאלה לא נשים מתעללות, או נשים מזיקות, אלא פשוט נשים שאין להן כסף אפילו לעצמן. אז במקום לבוא ולתת להם תלושי מזון, ולהתחיל לשקם אותן כלכלית, כדי שיהיו בבית כל האמצעים שהילדות לא יהיו "מעוכבות התפתחותית", לרבות אוכל, באה ויקי הנייה ותולשת מהן את משוש חייהן היחיד, מה שמאלץ אותן עכשיו לקושש נדבות כדי לממן עורכי דין למאבק המשפטי, ולהתרושש עוד יותר.

הסיפור התחיל אצל טובה פרי בבית המשפט לנוער, שבכלל לא טרחה לשמוע עדים או לחקור את פקידת הסעד, וכמובן שהתייחסה לאמא והסבתא כמו אל זוג יתושים מטרידים. כך גם היה אצל יהושוע גייפמן בערעור.

 

למרות הקושי להגיע לעליון בתיקי משפחה, הגיעו האמא והסבתא לבית המשפט העליון היישר אל השופט יצחק עמית. המערערות טענו ש"לא התקיים דיון כהלכתו בבית המשפט לנוער, [אצל טובה פרי] באשר לא נחקרו עדים ולא נשמעו ראיות. לשיטתו של בא כוח האם, לאור רגישות הנושא, ועודנו, באים להוציא ילדים מחזקת הוריהם, יש להחיל את הרף ראייתי הנוהג בדין הפלילי". את הטענה הזו שלל השופט עמית בכמה מילים: "האם הייתה מיוצגת בהליך בפני בית המשפט לנוער, ואין לקבל טענתה, שהועלתה בסוף הדרך ולאחר שבית המשפט נתן החלטתו, כביכול נשללה הימנה האפשרות להביא ראיות. די לעיין בבקשה להזמנת עדים על מנת להבין מדוע אין לקבל טענתה של האם".

 

העדר סדרי דין וחקירות בבית משפט לנוער, סובייטיזציה של בית המשפט?

כבר כאן אנחנו שואלים, אם שופטת הנוער טובה פרי לא הירשתה להביא עדים ולחקור את פקידת הסעד, אז איזה מין סוג של משפט התקיים אצלה באולם? משפט מכור מראש?

אם בית המשפט לא שומע עדים ולא חוקר את מי שמעלה טענות ללא ראיות, אז בשביל מה בית המשפט הזה קיים בכלל, ובשביל מה מבזבזים משכורת על טובה פרי?

למעשה זוהי מראית עין של עשיית משפט, אבל מה שבטוח ש"משפט" כמו שרואים בסרטים, עם עדים וחקירות, לא היה פה. עמית, בצביעותו טוען שהטענה "נטענה רק בסוף הדרך", אבל מה המשמעות של זה?

האם בכלל זה משנה אם טוענים שרוצים לחקור פקידת סעד בתחילת הדרך או בסוף הדרך, אם השופטת בכלל לא רוצה לשמוע אף עד או לחקור אף פקידת סעד, והאם זה מצדיק הפיכת בית המשפט לקרקס של כאילו "עשיית צדק" בסטייל סובייטי?

כפי שנראה זו בדיוק עמדתו של השופט עמית, שבתיקי נוער, אין טעם להורים אפילו להגיע לבית המשפט, כי המשחק מכור מראש. כלומר בחזונו של השופט עמית, בית המשפט לנוער הוא מקום שבו מישהו עם הכשרה של שופט אמור באופן סדרתי לשנע ילדים מההורים שלהם לכל יעד שאליו פקידת הסעד מעוניינת לחטוף את הילדים: אומנה, פנימיה, מרכז חירום. בית המשפט לנוער, בחזונו המעוות של יצחק עמית, אמור להיות חותמת גומי של פקידת הסעד, וההורים אמורים לעמוד שם כמו דחלילים, ולמסור את ילדיהם מרצונם לפקידת הסעד.

נקמנות שיפוטיות ולגלוג למכאובם של ההורים ע"י שופט עליון

ראו באיזה לגלוג מתייחס השופט עמית לבקשת האמא להביא עדים ולחקור את פקידת הסעד:

"על מנת להבין לאילו עדויות וראיות נתכוון בא כוחה של האם, אציין כי לאחר שהדיון בבית המשפט לנוער הסתיים, ולאחר שבית המשפט כבר נתן החלטתו להוצאת הקטינות ממשמורת האם, פנתה האם לבית המשפט בבקשה לניהול הוכחות ולהזמנת עדים.

בבקשה נתבקש בית המשפט לזמן רשימה ארוכה של עדים, לרבות מספר עובדות סוציאליות שטיפלו בענייני המשפחה והקטינות, מנהלת בית הספר, הפסיכולוג שערך את האבחונים, העובדת הסוציאלית מהמרכז לנפגעי סמים והסומכת.

בבקשה הוצהר, כי מטעם המבקשת יעידו יעקב בן יששכר מנכ"ל התנועה למען עתיד ילדינו, האם, הסבתא, אחיה של האם, ופסיכולוג חינוכי בשם שאול פורת".

ואנו שואלים, איך בדיוק אמור להתקיים משפט צדק, משפט אמיתי, משפט אדברסרי, אם המבקשת, האמא הטבעית, הביולוגית, לא יכולה להביא את העדים שלה, כי השופט חושב שכולם ראויים לגיחוך? פשוט ביזיון של שופט, השופט יצחק עמית.

אנו חייבים לציין שפסק דין זה מהווה נקמה אישית של השופט יצחק עמית ביעקב בן יששכר והתנועה למען עתיד ילדנו. ברגע שהשופט עמית ראה את השם של יעקב בן יששכר הוא התחלחל, כי ידוע לשופט עמית שיעקב בן ייששכר (צפו בסרט זכות אבות, ותבינו). העניין הוא שבדיוק חודש לפני מתן פסק דין זה תבע יעקב בן יששכר 3 שופטי משפחה ישראליים בבית המשפט הפדראלי בפנסילבניה בגין עידוד חטיפת וכליאת ילדים, וקבלת שוחד. מכיון שהשמועה נפוצה בקרב כל השופטים, כי הם עלולים לתת את הדין בחו"ל על מעשים נפשעים, החליט השופט יצחק עמית לסגור עם יעקב בן יששכר חשבון, וזו לדעתנו הסיבה האמיתית מאחורי הקלעים לפסק דין מטורלל זה

.Docket Report in RICO Case Against 3 Israeli family Court Judges

דיני נפשות או דיני רכילויות?

אבל זו רק ההתחלה. מסתבר שלשופט עמית יש עוד הרבה מה לומר, והמדובר בדברים מזעזעים ביותר מבחינת חוסר התשתית החוקית, במיוחד כשהם באים מפיו של שופט "עליון", שאמור להשגיח שהשופטים בערכאות הנמכות פועלים על פי החוק המהותי וסדרי הדין הפרוצדורליים, במיוחד כשלפנינו דיני משפחות, והתערבות של המדינה בזכות הבסיסית ביותר, הזכות לחיי משפחה ולגדל ילדים. ראשית, יוצא השופט יצחק עמית מתוך הנחה שפקידת סעד היא "מומחית".

כבר עתה אנו שואלים, מומחית למה?

מה היא כבר למדה ומה היא מבינה, ומדוע כמומחית, הוא חושב שאין צורך לחקור אותה?

הרי בכל בית משפט, מומחים נחקרים שתי וערב, אז מדוע שהפק"ס לחוק הנוער יהיו פטורות מחקירה נגדית, כדבר שבגדרה? אולי הן משקרות? אולי יש להן אינטרס אישי או היכרות אישית? אולי מישהו הבטיח להן שוחד? מדוע שהן לא יחקרו? הרי דווקא נקדת המוצא (המטופשת) שהן מונחיות, מחייבת חקירה נגדית. כפי שנראה, השופט עמית מתאר את המומחיות של פקידת הסעד בסך הכול ביכולת ללקט אינפורמציה. זו מומחיות? הרי הן מעולם לא הוכשרו בדיני ראיות כפי שהשופטים עצמם הוכשרו.

תסקיר פקידת סעד לחוק הנוער ויקי היינה מהווה אוסף רכילויות בכסות של מומחיות

הנה עוד "פנינים" מפיו של השופט, יצחק עמית:

"עדות מומחה היא אחד החריגים לעדויות שמיעה, אך את תסקיר פקיד הסעד אין לראות כחוות דעת של "עד מומחה" במשמעותו לפי סעיפים 20 ו-26 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (ע"א 3554/91 אלמונית נ' היועץ המשפטי לממשלה, בפסקה 5 (9.10.1991) (להלן: עניין אלמונית)).

המידע שאותו ליקט, אסף וריכז פקיד הסעד, לא נדרש לעמוד בתנאי הקבילות הרגילים, דווקא מן הטעם שרובו מבוסס על עדויות שמיעה שנאספו מפי גורמים שונים. במישור הקבילות, יש לראות אפוא את התסקיר כחריג לעדות שמיעה". 

 ואנו שואלים, מאיפה מביא השופט את הטענות האלה?

אם הוא כבר אומר שתסקיר פקידת סעד הוא כמו עדות מומחה, אז מדוע שלא יחולו סעיפים 20 ו-26 לפקודת הראיות? ואם הוא כבר מודע לכך שהמידע שפקידת הסעד מלקטת "מבוסס על עדות שמיעה", (ועדות שמיעה ככל היא עדות אסורה שאינה קבילה), אז במקום לדרוש הבטחות שהמידע הוא אכן אמין וראוי לבוא בפני בית המשפט, אז ההיגיון שלו מוביל אותו לקבוע בדיוק להיפך… שאין צורך לחקור את המידע שליקטה פקידת הסעד כעדות שמיעה? נראה שנתהפכו היצרות בהלך החשיבה של השופט עמית.

מניין הביטחון שעדות השמיעה שליקטה פקידת הסעד הוא אמין? אולי מישהו שמע שמועה? אולי מישהו רצה להתנקם?

איך ייתכן שדווקא תסקיר פקידת סעד יהיה פטור מחקירה נגדית, למרות שאין לכך כל הסמכה או הוראה בפקודת הראיות? הרי קיימת פקודת ראיות, והיא אומרת שניתן להביא רק עדויות כשרות, והחריגים של "עדות שמיעה" מפורטים בפקודת הראיות. תסקיר פק"ס לא מאוזכר שם. אז מנין החוצפה לומר ש"יש לראות את התסקיר כאילו הוא חריג לכללים שבפקודת הראיות? לזה קוראים חקירקה שיפוטית. השופט פשוט יוצר חקיקה ספציפית לנושא פקידות הסעד לחוק הנוער, וזה פשוט מביש ומחליא.

שימו לב מה אומר סע' 20 לחוק הראיות: "בית המשפט רשאי, אם אין הוא רואה חשש לעיוות דין, לקבל כראיה, בכתב, חוות דעתו של מומחה בשאלה שבמדע, שבמחקר, שבאמנות או שבידיעה מקצועית (להלן – חוות דעת), ותעודה של רופא על מצב בריאותו של אדם (להלן – תעודת רופא)". כלומר מספיק שבעל הדין מעלה חשש לעיוות דין, וזו שאלה עובדתית המצריכה חקירה, שאז לא ניתן "לקבל כראייה בכתב" חוות דעת של מומחה. שימו לב שהמומחה הוא בשאלה של מדע, מחקר, אמנות או ידיעה מקצועית. אם כך, מה יש בעבודה סוציאלית, ששם יוצאת פקידת סעד לשטח ומראיינת אנשים, שהופך את חוות הדעת שלה ל"מומחיות בידיעה מקצועית"?

וכעת שימו לב מה אומר סעיף 26 לפקודת הראיות: "(א) הוראות סימן זה אינן גורעות מכוחו של בית המשפט לצוות כי מומחה או רופא או עובד הציבור ייחקרו בבית המשפט, ובית המשפט יעתר לבקשתו של בעל דין לצוות על כך. (ב) נתברר לבית המשפט שבקשתו של בעל דין לחקור מומחה או רופא או עובד הציבור בבית המשפט באה לשם קנטור או מתוך קלות דעת, רשאי הוא להטיל על המבקש את הוצאות החקירה". פקודת הראיות קובעת ש"בית המשפט ייעתר לבקשת בעל דין לצוות על חקירת מומחה".

 

לא כתוב רשאי, אלא "ייעתר", כלומר זו חובת בית המשפט לזמן את המומחית לחקירה.

 

עכשיו קיראו את פסק הדין וראו את השופט עמית מייצר חקיקה שופטית חדשה במסלול עוקף לפקודת הראיות, מסלול סובייטי שבו הופכת פקידת הסעד ה"תורה מסיני" של תיקי הנוער והוצאת הילדים מהבית.

 

ההשוואה המטופשת בין תסקיר פקידת סעד לנוער ותסקיר שירותי מבחן

לשם חיזוק דבריו, מצא השופט עמית דוגמא אחת שאיכשהו דומה לתסקיר של פקידת סעד, וזהו תסקיר שירותי המבחן לענין העונש של מי שמשפטו הפלילי כבר נגמר, ומה שנשאר זה רק העונש. אלא שזה בכלל לא דומה לתסקיר פק"ס. תסקיר שירותי המבחן בתיק פלילי מוגש לאחר שבמשפט הפלילי, הנאשם הביא כל עד וכל עדה שמצא לנכון להביא להגנתו, כלומר התקיים משפט עם עדים וחקירות מלאות, של כל המומחים ושל כל השוטרים. אף אחד לא פטור מעדות. אז זה בכלל לא דומה לתסקיר של פקידת סעד במשפט נוער, כאשר התסקיר בנוער בעצם שקול לכתב האישום.

יצחק עמית מבקש לעשות קיצור דרך, לדלג על שלב העדויות, ולהפוך את "כתב האישום" (כלומר כתב התביעה בנוער) אוטומטית לפסק דין, בלי עדים, ובלי בטיח. אפילו נאשמים בטחוניים מקבלים את ההזדמנות לחקור את מי שמאשים אותם. וראו זה פלא, עמית, בחזונו רואה את פקידת הסעד, מי שיוזמת את ההליך בבית המשפט לנוער, ומי שדבריה הם הבסיס (מילה במילה) לכתב התביעה להכרזת נזקקות והוצאה מהבית, כמי שבעצם תחרוץ גורלות, ללא פיקוח או בקרה, והיא זו שתקבע איך ייראה פסק הדין.

תסקיר פק"ס לחוק הנוער מול תסקיר פק"ס לסדרי דין

בל נשכח שבפסק דין זה עמית דיבר על תסקירי פק"ס לחוק הנוער. יש גם תסקירים לסדרי דין בתיקי גירושין. גם בין שני אלה יש הבדל מהותי. בחוק הנוער (כלומר חטיפת ילדים לפנימיות והוצאה מהבית) ה"תסקיר" הוא בעצם כתב התביעה. מי שיוזמת את ההליך היא פקידת הסעד, ומי שתובע פורמלית זו הפרקליטות שהיא המייצגת של פקידת הסעד. התסקיר בנוער מוכן לפני שהוחלט בשירותי הרווחה להוציא צו נזקקות לילדות באמצעות פניה לבית המשפט לנוער, והתסקיר בעצם מועתק מילה במילה לכתב התביעה בנוער.

בתיקי גירושין, תסקיר מגיע אחרי שאחד ההורים תובע את ההורה השני, ובית המשפט מבקש "חקירה" על מנת לקבל תוספת מידע מגורם חיצוני על המידע שההורים מוסרים בכתב התביעה ובכתב ההגנה.

עמית לא עושה אבחנה בין שני סוגי התסקירים למרות שההבדלים בינהם הם תהומיים. בתיקי גירשין (משמורת והסדרי ראייה) אין בכלל שום צורך בתסקיר של פקידות סעד. אין צורך לשלוח מישהי על מנת ללקט נתונים על שני ההורים, ולהתסיס אותם זה נגד זה. בית המשפט למשפחה יכול להסתדר יפה מאוד גם בלי תסקירי פקידות הסעד בגירושין.

ההורים יכולים לספר את הסיפורים שלהם אחד נגד השני ישירות אל השופט, ללא תיווך של פקידת סעד, ויחליט השופט על סמך דיני הראיות מי בינהם צודק, במיוחד לאור העובדה שאם שני ההורים נורמטיביים, אז לשניהם זכויות שוות על הילדים, ואין זו "חובה להכריע" באמצעות פקידת סעד "מי עדיף".

לעומת זאת בתיקי נזקקות בנוער, תסקיר פקידת הסעד לנוער הוא ליבת הענין, כי זה המסמך שבגללו הרווחה רוצה להוציא את הילדים מבית ההורים. גם אם יש הבדלים בין השניים, עדיין אין כל סיבה מדוע שפקידת הסעד, כמו כל גורם חיצוני, לא תיחקר על מה שהיא כותבת.

בגדי המלך החדשים: "דרך המלך בלי חקירת פק"ס", או המלך עירום או שהמלכה ערומה?

בסופו של פסק הדין אומר השופט עמית כי

"סיכומו של דבר, שהעקרונות ודרכי הפעולה של פקידי הסעד אינם כמו אלה הנוהגים בהליך משפטי פלילי או אזרחי רגיל. תסקיר של פקיד סעד אינו בגדר עדות או עדות מומחה; הדברים הנכתבים בתסקיר אינם מבוססים בהכרח על מידע העומד בתנאי הקבילות;

דרך המלך היא לשמוע את טענות הצדדים בעקבות הגשת התסקיר; במקרים בהם פקיד הסעד נחקר היקף החקירה נגזר ממעמדו המיוחד של פקיד סעד; בית המשפט רשאי, בנסיבות מסוימות, לאפשר חקירה של גורם שהעביר מידע לפקיד הסעד;

שיקול הדעת הסופי לגבי משקל התסקיר וההכרעה בעניינו של הקטין לעולם מסור לבית המשפט".

אבל מי שקורא את כל פסק הדין רואה ששום דבר ממה שאמר השופט עד כה אינו מוביל למסקנה ש"דרך המלך היא לשמוע את טענות הצדדים בעקבות הגשת התסקיר", במקום לחקור את פקידת הסעד על תסקירה. פשוט אין לכך כל צידוק לוגי, או אסמכתא בפקודת הראיות, או כל חקיקה אחרת.

להיפך, דרך המלך הנכונה היא חקירה נגדית של כל פקידת סעד שמשתתפת בכתיבת תסקיר. יש לשאול אותן שאלות קריטיות כמו כמה ניסיון יש להן בכלל.

אולי זוהי פקידת סעד שרק אתמול סיימה את המכון להכשרת פקידות סעד ברח' ז'בוטינסקי 1 ברמת גן? אולי זו אחת שיש לה אג'נדה, שהיא עצמה גרושה מרירה שרוצה לנקום? אולי לא פתחה את אוגדן הספרות המקצועית לפני שכתבה תסקיר? אולי לא רעננה את ידיעותיה בתע"ס? אולי יש עליה תלונות מפה ועד תאילנד? איזה מין בית משפט זה שגם לא חוקרים פקידת סעד, וגם אי אפשר להביא עדים?

שימו לב שבמקרה זה התלוננו האמא והסבתא גם על כך שפקידת הסעד לא נחקרה, וגם על כך שטובה פרי לא הירשתה להביא עדים חיצוניים. לנושא של הבאת עדים סותרים לפקידת הסעד, עמית בכלל לא התייחס. את זה הוא פטר בלגלוג ש"די לראות את רשימת העדים" כדי להבין שאין צורך בהם. אז מה זה אומר? שאם היו מביאים עדים קליברים, אז הוא כן היה מוצא שטובה פרי נהגה שלא לפי דין, והיה מבטל את פסק הדין?

ומה עם עיכוב היציאה?

שימו לב איזה כוח יש לפקידות הסעד… הן גן יכולות להוציא עיכוב יציאה ולרתק גם את הילדים וגם את ההורים לישראל. הרי זו הפרת זכויות אזרח הכי בסיסיות שיש, הזכות להיכנס ולצאת מהמדינה. וראו זה פלא, השופט שמקבל בעליון את כל התיקים ה"יחברתיים" יצחק עמית, בכלל לא מפריע לו שפוגעם בחירויות בסיסיות של אזרחים. המדינה מעל הכול! הרי כאן האמא והסבתא הן בריטיות. כל עוד המדינה אוחזת בילדים שבפנימיה, אז למי זה בדיוק מפריע אם האמא והסבתא פשוט יתנדפו מהמדינה? כל מה שיש לשופט עמית לומר על זה הוא "נראה כי המהלך המשפטי של הוצאת צווי עיכוב יציאה מהארץ, אך העמיק את החשדנות מצד האם והסבתא כלפי גורמי הרווחה". מדוע אין הוא מכריע אם "המהלך המשפטי" הזה מותר, או לא? בשביל מה משלמים לו משכורת?

איך תרם השופט עמית למוות של הילדים של קרינה בריל, איגור ומירה?

לסיום, לאחר ששלל מהאימא והסבתא את הזכות להתגונן מפני לקיחת שתי הילדות מהן, וגזר עליהן חיים של שברון לב וגעגועים עזים, ממשיך השופט יצחק עמית בלשון הרמיה וכותב

"ולבסוף, אין לי אלא לחזור ולפנות לאם ולסבתא בקריאה לשתף פעולה עם אנשי המקצוע".

במילים אחרות, השופט עמית שולח מסר להורים מאוד פשוט: כאשר באה פקידת סעד לקחת את הילדים שלכם, תנו את הילדים לפקידת הסעד, היפטרו מהילדים, תישכחו מהם, כי לא יהיה לכם כל תקווה להתגונן בבית המשפט. לא תוכלו להעיד ולא תוכלו לחקור את פקידת הסעד, אז מוטב שפשוט תעשו מה שפקידת הסעד רוצה ותימסרו לה את הילדים שלכם מרצון.

את פסק הדין הזה הפיצו פקידות הסעד לכול העולם ואחותו, שכן זהו ניצחון גדול עבורן. 

פסק הדין הזה הופץ גם בכל הלשכות לסיוע משפטי, ולכל שאר העוסקים בנושא. לא פלא שחודשים ספורים לאחר מכן, כאשר קרינה בריל, העולה החדשה מאוקאינה שמעה שפקידת סעד מעוניינת לנקוש על דלתה, היא שחטה את ילדיה. 

מי שהיא התייעצה איתו הסביר לה שבגלל יצחק עמית, הסיכויים שיקחו לה את הילדים הם 99%. אז קרינה בריל שחטה את ילדיה, ואי אפשר לומר שליצחק עמית לא הייתה תרומה למעשה השחיטה בסכין המטבח הוירטואלית שהניף על הילדים של ההורים החלשים/מוחלשים בקהילה.

קישורים:

שופטת בלהה גילאור – תרבות הראש הקטן, התנערות מאחריות ותאוות בצע – פרשת דודו דהאן

יעקב כהן בימ"ש לעניני משפחה ראשל"צ – שימוש פסול באמנה לזכויות הילד במטרה להכשיל קשר בין אמא לבתה – תסמונת ניכור הורי

זהירות פקידי סעד – תחקיר 'ישראל היום' על פשעי משרד הרווחה נגד הורים וילדים – דצמבר 2013

פשעי בית משפט העליון: מוגבלים שיישארו כלואים בביתם

שופטת בימ"ש עליון עדנה ארבל ורשויות הרווחה – דרכי רמיה להוצאת ילדים בכפיה מביתם ומשפחתם

מאבק בין בלתי שווים - מדינה נגד אמא

מאבק בין בלתי שווים - מדינה נגד אמא

דרכי המרמה והשקר של משרד הרווחה בחטיפת ילדים מהוריהם, מעלה שאלות נוקבות לגבי כשירות מערכת המשפט להתמודד עם פקידי סעד שסורחים בתפקידם ומתנהלים בצורה ברוטלית כלפי אזרחים הנקרים בדרכם.

זהו סיפורי, האמא לורי שם טוב מגבעתיים, בו נחטפו ילדיי ממני ביום 06.1.09 על ידי פקידת סעד, חודשיים לאחר שקיבלתי את משמורת ילדיי ממומחה ביהמ"ש – אותו בחרו פקידות הסעד והשופט מינה אותו לאור המלצות הפק"ס.

אני אישה כשירה, טובה ועובדת ללא רבב בעברי או בנפשי, ניהלתי הליכי גירושין מרים בשנת 2008, בעטיים הגיש גרושי עשרות תלונות כוזבות נגדי (שנסגרו מחוסר אשמה פלילית) על 'התעללות והזנחת ילדיי'.

הגרוש עבריין ידוע ואדם בעל ממון רב והשפעה בלתי מבוטלת. מדובר באדם בעל כוחות נפשיים עצומים המניעים אופי אובססיבי ונקמני.

כאן המקום לציין כי הגרוש שהינו אדם הרגיל לראות בכל הסובבים אותו את משרתיו המצייתים לכל פקודותיו ושיגיונותיו, הוכה בתדהמה לא רק נוכח נחישותי לעזוב אותו, אלא אף מעיקשותי לנהל נגדו מאבק דוד בגוליית ולגרום לכך שימלא את כל ההתחייבויות שנטל על עצמו בהסכם הגירושין כלפי ילדיי.

ודוק: מדובר במאבק בין בלתי שווים. אני עבדתי לפרנסתי מאז הגירושין כפקידה שכירה במשרד עורכי דין ובמקביל תפקדתי כאם במשרה מלאה.

אין לי ולא היו לי משאבים של ממש לנהל מאבק במערכת המשומנת והממומנת היטב של הגרוש.

אלא שהחלטתי כי אף אם יצאתי ממסכת חיי העגומה עם הגרוש וידי על ראשי, הרי שאעשה כל שביכולתי על מנת שקורבני הנפשי לא יהא לשווא, ולפחות ילדיי יזכו לרמת חיים טובה כמו שחיו עד לפרידתי מגרושי.

מכאן ואילך, החל גרושי לנקוט בשלל הליכי סרק משפטיים נגדי, תוך התשה והטרדה בלתי פוסקת שלו ושימוש נרחב לרעה בהליכי משפט.
גרושי הפך ל- "בן בית" במשרד הרווחה וחברה הטוב ביותר של פקידת הסעד לחוק הנוער, אתי דור דוברובינסקי.

יחדיו הם הגישו נגדי תביעות, תסקירים והודעות לבית משפט לעניני משפחה ונוער, בקשות שונות ומשונות המכוונות למנוע ממני עניינים שונים הקשורים לגידולם הנאות של ילדיי.

וכך, במשך 5 שנים, מטעמי נקמנות גרידא של הגרוש והפק"ס, אני נאלצת לנהל הליכים משפטיים בלתי פוסקים להשבת ילדיי שנלקחו ממני שלא מפאת ביצוע עבירה.

כאן המקום לציין, כי כל זמן שלא היתה ביני לבין פקידת הסעד מלחמה, לא היתה לפק"ס כל טענה ביחס לכשירותי לגדל את ילדיי, כפי שאף נראה לה אך טבעי. אך ברגע שבו החליט הגרוש לפתוח במלחמה נגדי, החליטה פקידת הסע לפעול נגדי ביחד עם גרושי, והגישה נגדי תלונות למשטרה - זהות לתלונות הגרוש. תלונות אלו יחד עם האחרות נסגרו על ידי התביעות ופרקליטות המדינה מחוסר אשמה.

על רקע כל אשר תואר לעיל, ברור לכל כי הגרוש ופקידת הסעד פעלו מטעמי נקמנות גרידא.

הגרוש ופקידת הסעד המשיכו וממשיכים להשתמש בתלונות הכוזבות שהגישו נגדי, חרף העובדה כי הם יודעים שתלונות אלו נסגרו מחוסר אשמה. הם עושים בתלונות אלו שימוש רב פעמי, והכל במטרה להציק לי, להלך עלי אימים ולגרום לי להפסיק ממאבקי למען ילדיי.

הם התלוננו נגדי במשטרה, הגישו תביעות סרק נגדי, הפיצו בכל מקום את "מעללי" ואף פנו לפרקליטות המדינה בדרישות כי יגישו נגדי כתבי אישום.

כתוצאה מיצר הנקמנות של פקידת הסעד, היא לא היססה לרגע להגיש תביעה מגוחכת נגדי בגין "לשון הרע" על סך 206,000 ש"ח, ביודעה כי את התובענה אין היא עצמה משלמת, אף לא את האגרה, ואילו אני אאלץ לשלם הון עתק לעורך דין פרטי.

על מנת להבין עד כמה מתנכלת פקידת הסעד לי ולילדיי, אין מנוס מלהביא בפני הקוראים את דברי הפק"ס שהוגשו לבית המשפט ביום 12.1.14: "גב' לורי שם טוב ילדיה הוצאו ממשמורתה עקב אלימותה".

אכן ברור לעין כל, כי פקידת הסעד אינה בוחלת בכל אמצעי כדי למנוע ממני את הזכות לילדיי, כולל מתן עדות שקר תחת אזהרה בבית משפט והגשת תביעת סרק כוזבת כנגדי.

ביום 6.1.14 - חמש שנים לאחר חטיפת ילדיי ממני, הגשתי עתירה ציבורית בג"ץ 125/14 לפיטורי פקידות הסעד למנוע מהם לטפל בענייני.

עד היום לא ניתנה החלטה בענייני. זהו מאבק בין בלתי שווים. מדינה נגד אמא.

לקריאת המסמכים ניתן להיכנס לקישור כ א ן.

משרד הרווחה מפקיר את ניצולי השואה

לשכת הרווחה ירושלים כפו סמים פסיכיאטריים על ילד עד שנהיה שבר כלי

רשלנות שני פסיכיאטרים ירושלמיים גרמה לכליאת בן 9 במחלקה סגורה למשך שנה תמימה

מרץ 2014 - מתלונה למשרד הבריאות, שהגישה אם תושבת ירושלים כנגד מנהל מחלקה פסיכיאטרית לילדים בעיר ופסיכיאטר נוסף, שהפנה אותו לאשפוז, עולה שורה של כשלים בטיפולן של הרשויות בילדים עם קשיי התנהגות. לטענת האם כשלים אלה חרצו את גורלו של בנה עוד מהיותו פעוט, והפכוהו לצרכן של תרופות פסיכיאטריות לכל החיים. על פי תלונתה תייגו את בנה ב "הפרעת קשב וריכוז" עוד בהיותו בן 4, ובמקום להסתפק במסגרת חינוכית מתאימה הפעילו על האם לחץ מערכתי לתת לו ריטלין גם לאחר שהיה ברור שהתרופה משפיעה עליו לרעה ומחמירה את מצבו.

כשהיה בן 9 הוצא הילד מן הבית בהתערבות שירותי הרווחה ירושלים אל פנימייה טיפולית שבה איימו על האם כי אם לא תסכים לתת לו ריטלין יאושפז בכפייה.
לאחר שהריטלין דרדר עוד את מצבו של הילד, הוא נשלח לפסיכיאטר, שלטענת האם שימש כחותמת גומי לבקשותיה של מנהלת הפנימייה, ובניגוד לרצון האם, החליט להוסיף עוד תרופות ולאשפז את הילד אם יראו לנכון לעשות כך.

כל ניסיונותיה של האם במשך שנה תמימה לשחרר את בנה מכליאתו במחלקה הסגורה ולהעבירו הביתה או למסגרת חינוכית מתאימה עלו בתוהו. הבידוד, המראות הקשים, הריחוק מאמו והסימום המסיבי שקיבל פגעו בו באופן קשה והפכו אותו לשבר כלי. לדברי האם היה כאן שילוב של התנהלות רשלנית, אטימות וחוסר אנושיות של אנשי מקצוע שעוסקים בדיני נפשות.
התלונה הוגשה בסיוע מתנדבים של עמותת "מגן לזכויות אנוש".

מנכ"לית העמותה, הגב' גת מגידו, מדגישה שכפיית טיפול פסיכיאטרי על אזרחים או אפוטרופוסים של ילדיהם הינה הפרה של חוק זכויות החולה, של חוק הכשרות והאפוטרופסות ושל חוק כבוד האדם וחירותו. בנוסף מדובר בהפרה של האמנה לזכויות אנשים עם מוגבלויות שישראל חתומה עליה. בנוסף לכך, דוח האו"ם מפברואר 2013 בנושא עינויים בתחום שירותי הבריאות פסק לראשונה כי טיפול כפוי, מבחינה משפטית, הינו התאכזרות. הדוח מסביר כי הזכות לבריאות שהינה זכות יסוד על פי אמנת האו"ם אינה יכולה להצדיק כפייתם של טיפולים רפואיים לרבות ריסון וטיפול בתרופות פסיכיאטריות.

חודשיים לאחר פרסום הדו"ח, הורה בג"ץ בגרמניה על ביטול כל הטיפולים בכפייה בכל רחבי המדינה. מנכ"לית העמותה קוראת ליישם את דו"ח האו"ם בישראל, ולעצור את ההתאכזרות, את הטיפולים הכפויים ואת שלילת זכויות האזרח וזכויות ההורים במוסדות הפסיכיאטריים בארץ.

יצחק הרצוג שר הרווחה לשעבר משקר באובססיביות בענייני הוצאת ילדים מהבית

)

פנימיית בית הילד ירושלים של משרד הרווחה ילדה בת 7 נפגעה מינית מילדים חוסים

מבט לחדשות - מרץ 2014 - חשד להתעללות מינית קשה בילדה השוהה במוסד בית הילד בירושלים -- משרד הרווחה מטייח, ומסתיר את המקרה מן הציבור והתורמים מחו"ל.
http://mothers-cry.com
לאחרונה נחשפה בתקשורת פרשה של התעללות מינית קשה וחשד לאונס בילדה בת 7 שחוסה במוסד בית הילד בשכונת גילה ירושלים.

הילדה הוצאה עם אחיה בכפיה מאם חד הורית דלת אמצעים. עובדת סוציאלית "מצילת ילדים" בשם שולמית רגב מלשכת הסעד גונן בשכונת קטמונים הוציאה צו בית משפט לכליאת הילדה ואחיה במוסד סגור, במקום לסייע להם במשפחה ובקהילה.

במסגרת צו נזקקות זה שהוצא ע"י שופט חותמת גומי שלא בדק שום דבר, הושמו הילדים במוסד סגור דתי בית הילד בירושלים אשר מופעלת בו מדרשה חינוכית של רשת אמי"ת.

הילדה הותקפה מינית באכזריות לפני כ-10 ימים על ידי קבוצת נערים בגילאי 13-15, אף הם חוסים בפנימיה, כל זאת, מתחת לאף של מדריכי המקום והצוות המטפל.

עברייני המין לא הורחקו מהמוסד, אלא שוהים במחיצת הילדה באותו מוסד עד עצם הרגע הזה, כל זאת באישור מנהלת לשכת הסעד גונן, העובדת הסוציאלית ו"מצילת הילדים" שולה וולף.

הדרת האם מן החקירה

בעוד אנשי צוות המקום, כולל נערות בנות 18 בשירות לאומי, שרק זה עתה סיימו תיכון, ידעו על המקרה, לאם דווח על המקרה רק כשבוע לאחר מכן ע"י מנהל הפנימיה, מר מרדכי אסרף.

מר אסרף ניסה לנחם את האם ולגמד את גודל האסון בכך שקרא לה פסוקים מספר תהילים, רחמנא ליצלן.

האם ניסתה להבין בדיוק את שאירע שם אך נענתה ממנו בתשובות מתחמקות.

מנהל הפנימיה הגיש תלונה רק 5 ימים לאחר האירוע, וזאת רק לאחר שהאם הפצירה בו והתחננה אליו להגיש תלונה במשטרה. במהלך אותם 5 ימים, בגדי הילדה נעלמו כלא היו, ומשרד הרווחה מונע מן הרופאים לבדוק את הילדה. תיאום עדויות? העלמת ראיות? מי יודע?

העובדות כהוויתן, כאמור מוסתרות עד עצם הרגע הזה מפני האם, כפי הנראה גם מחשש לתביעת נזיקין שלה נגד משרד הרווחה.

משרד הרווחה: יש להשאיר את הילדה המותקפת במחיצת עברייני המין שתקפו אותה, כי זה ירפא אותה...

שתי פקידות סעד נוספות עורבו בנושא, אך משרד הרווחה שידוע כמי שפועל מאחורי מסך ברזל נוסח צפון קוריאה, סירב למסור לאם את שמותיהן של שתי העובדות הסוציאליות ההזויות הללו. אותן פקידות סעד סבורות כי יש להשאיר את הילדה במחיצת עברייני המין, כי זה הטיפול הכי טוב עבורה...רחמנא ליצלן.

נציין אף כי לשכת הרווחה גונן, כמו גם פנימיית בית הילד, כפופות למרותה של העובדת הסוציאלית רות מטות, מנהלת היחידה לילדים בסיכון בעיריית ירושלים. לעובדת סוציאלית זו עבר מאד מפוקפק בנושא הוצאת ילדים מהבית, ואנו תוהים, מה חלקה של "מצילת ילדים" זו בפרשה?....

מוסד בית הילד -- עסק ליצירת רווחים נאים על גב הילדים המולאמים

פנימיית בית הילד מונה כ-120 ילדים ומפוקחת ע"י משרד הרווחה. אל פנימיה זו מגיעים ילדים שהוצאו בכפייה מביתם.

בפנימייה פועלת מדרשת אמי"ת. זוהי מדרשה של רשת חינוכית ממלכתית דתית המופעלת ע"י ארגון נשי אמי"ת (ארגון מתנדבות למען ישראל ותורה) בארה"ב ובישראל.

בפנימיה עובדות גם מדריכות במסגרת שירות לאומי שהן נערות בנות 18, שזה עתה סיימו בית ספר תיכון. בנוסף, מגיעות לפנימיה כל מיני טיילניות מארה"ב -- נערות יהודיות מאמריקה הגדולה שבאות לטייל בישראל ועל הדרך "לתרום" משהו למדינה...

בית ספר הלל רמת גן דיווח על תלמיד לפקידת סעד במקום לאמא שלו

זהירות מורד יועצת בית ספר הלל רמת גן.
השטינקרת במקום להיות מחוייבת לתלמידים, פונה לפקידת סעד ומוציאה דברי שיטנה ודיבה נגד התלמידים.
בושה של יועצת, שלא מבינה את משמעות המילה "אפוטרופוס". לשמוע ולא להאמין. יועצת מטומטמת וטיפשה, שלא מכירה את השפה העברית. בושה!

תעוד פגישה מפוקחת בין אב לבתו במרכז קשר של משרד הרווחה

מרץ 2014 - תעוד: פגישה מפוקחת בין אב לבתו במרכז קשר של משרד הרווחה - אב פוגש את בתו בחדר קטן, מבולגן ומנוכר תחת השגחת עובדת סוציאלית אשר מעירה במשך הפגישה.

מרכזי הקשר הן תוצר של ניהול תאוותני של עובדות סוציאליות הרוצות להרחיב את פעילותן וקובעות מסוכנות להורים ללא ראיות, בדלתיים סגורות, ועל סמך חוות דעת מכורות מראש של "מומחים" מטעמן.

בתי המשפט לענייני משפחה או נוער רואים המלצותיהן סוף פסוק.

העובדות הסוציאליות בדרך כוחנית ובאמצעות איגוד העובדים הסוציאליים מונעים כל שינוי בחקיקה האנכרוניסטית נגד ההורים וילדיהם לרבות חוק זכויות הילד, חוק ועדות החלטה, תיקון חוק הנוער ועוד..

ועדת סילמן - מעט מידי, מאוחר מידי ומטוייח הרבה

ועדת סילמן - מעט מידי, מאוחר מידי ומטוייח הרבה

מרץ 2014 - מדובר בוועדה פנימית של משרד הרווחה לבדיקת מדיניות משרד הרווחה להוצאת ילדים מביתם והסדרי משמורת בין הורים גרושים. הועדה הוקמה ביוני 2013 והיתה אמורה להגיש מסקנותיה באוגוסט 2013, באיחור של חצי שנה הגישה בימים אלו הועדה מסקנותיה שהוצגו ע"י שר הרווחה מאיר כהן.

מלבד הנושאים הרבים המהותיים הבסיסיים החסרים בממצאי הועדה כגון חקיקת חוק זכויות הילד ע"פ האמנה עליה חתומה מדינת ישראל מזה כ- 20 שנה המגדירה את זכויותיהם של ילדים שהוצאו מביתם, חקיקת חוק ועדות החלטה הסטוטוריות ברשויות המקומיות ע"פ דו"ח מבקר המדינה, ועדת גילת ואחרות, אין בוועדת סילמן התיחסות לתחקירים (תחקיר זהירות פקידי סעד, מרכזי קשר, ועוד) ונורמות העבודה הפסולות של פקידי הסעד המבוצעים ללא ראיות בדלתיים סגורות. הועדה מטבע הדברים חסרה התייחסות על התעללות בילדים במוסדות משרד הרווחה, משפחות אומנה, והליכי אימוץ דורסניים. אין התייחסות בועדת סילמן לחוק הנוער האנכרוניסטי המאפשר לפקידי סעד לתלוש כל ילד מביתו בדלתיים סגורות ללא ראיות.

ועדת סילמן פעלה ללא שקיפות ולא ידוע מיהם חבריה, פרוטוקלים, או דוח כלשהו, מה שמעלה חשש לההמשך המדיניות הדורסנית של משרד הרווחה נגד משפחות וסחר בילדים קשישים ונכים.



ע"פ מסקנות הוועדה, יחוזק מעמד עו"ס משפחה לטיפול בילדים בסיכון, ימומן ייצוג משפחתי על חשבון המשרד להורים בוועדה להגנת הילד, הכשרות רב תרבותיות לעובדים סוציאליים, ביטול סמכות בית משפט להטיל על אדם (עו"ס) להכריע בין אפוטרופסים על עניינו של קטין (סעיף 19 לחוק האפוטרופסות), פיתוח מענים להורים מורחקים, שמירה על עוסי"ם, הקמת נציבות תלונות ציבור.

סוף דבר
ועדת סילמן פעלה כוועדה קיקיונית מסקנותיה מתאימות יותר לעבודת פקיד זוטר הפועל ללא פיקוח.

ועדת סילמן מיטיבה עם העובדות הסוציאליות, הופכת את משרד הרווחה לגוף מסואב, ומושחת יותר, הפועל על פי חוקים אנכרוניסטיים, ומציבה אותו כארגון דורסני אופייני למדינות אפלות.

להלן פרסום מסקנות ועדת סילמן מתוך דף הפייסבוק של שר הרווחה מאיר כהן 3.3.2014:

מסקנות ועדת סילמן מתוך דף הפייסבוק של שר הרווחה מאיר כהן 3.3.2014

קישורים:

• ועדת הטיוח של יוסי סילמן מנכ"ל משרד הרווחה – הוצאת ילדים בכפיה ממשפחתם וביזוי כבוד המשפחה

• מאיר כהן שר הרווחה מסרב להוציא את דוח סילמן – מחכה שהורה "יפגע" בילד שלו כדי להצדיק את השקרים שנכתבו מראש

• יוסי סילמן – נעדר כל אמפתיה בסיסית לאוכלוסיות היעד שאותן אמור משרדו לשרת

• דו"ח סלונים נבו: ליקויים מהותיים בהתנהלות פקידי סעד לסדרי דין ובתי משפט לענייני משפחה - מאי 2009 - דובר משרד הרווחה פרסם הודעה לתקשורת על דו"ח ועדת סלונים נבו לבדיקת דרכי עבודתן של פקידות סעד לסדרי דין. מדובר בועדה שהוקמה לפני שלוש שנים לבדוק תפקודן של פקידות הסעד לסדרי דין. הרקע למינוי הוועדה היו טענות של גורמים שונים בכל הנוגע לעבודתן של פקידות הסעד, העוסקות בגורלה של משפחה וענייני נפשות. כידוע פקידת סעד ראשית לסדרי דין היא רונית צור...

• פרשת הילדים האבודים מאמר מאת יואב יצחק על דו"ח ועדת גילת  - פרשת הילדים האבודים , יואב יצחק , news1 , נובמבר 2002 - כיצד קורה שגם בשנים אלה מועברים מדי שנה אלפי ילדים מבית הוריהם, לפי המלצת "ועדות החלטה" - הפועלות באופן בלתי חוקי, וגורמות נזק בלתי הפיך לילדים ולמשפחות; היכן השופטים והיכן הרשויות; מה יעלה עתה בגורלם של אלפי ילדים, שהוצאו מהוריהם שלא כדין לכאורה...

• שר הרווחה מאיר כהן משפיל הורים במרכזי קשר - מחאה דימונה אוקטובר 2013 - 17 באוקטובר 2013 - שר הרווחה מאיר כהן משפיל ומבזה הורים וילדים במרכזי קשר. תאוות הבצע של עובדים סוציאליים ברשויות הרווחה אינה יודעת גבול. העובדים הסוציאליים כופים על הורים וילדים ללא רבב, על לא עוול בכפם להיפגש במרכזי קשר בתנאים משפילים ולא לא יראו אחד את השני.

• זהירות פקידי סעד – תחקיר 'ישראל היום' על פשעי משרד הרווחה נגד הורים וילדים – דצמבר 2013

• טראומת מרכזי הקשר – תחקיר נעמה לנסקי ומיכל יצחקי