יום שלישי, 17 ביוני 2014

ד"ר יואב ספיר הסניגור הציבורי הארצי - מניעת הרשעות שווא ותיקונן - כשל בי...



ד"ר יואב ספיר הסניגור הציבורי הארצי - מניעת הרשעות שווא ותיקונן
הרשעת חפים מפשע בישראל ובעולם: גורמים ופתרונות - בעקבות ספרו החדש של פרופ' בועז סנג'רו
המרכז האקדמי למשפט ולעסקים החטיבה למשפט פלילי ולקרימינולוגיה
כנס ה- 22 של החטיבה
כנס במרכז האקדמי 16 ביוני 2014
הכנס הזה חשוב במיוחד, מכיוון שהוא מעלה בעיה שלכולם נוח לחשוב שהיא לא קיימת: הרשעת חפים מפשע. המציאות כפי שהיא מתוארת בספרו של סנג'רו מראה שהדבר לא זניח כלל ועיקר. מדובר בבעיה רצינית וחייבים להפסיק לטמון את ראשנו בחול ולפעול במרץ כדי לתקן הרשעות שווא שהתרחשו בעבר וצריך לעשות מה שצריך לעשות כדי למנוע האשמות שווא עתידיות.
קורבן זה אדם שהוא נפגע ולא יכול להביא את טענותיו בפני ערכאות. חף מפשע שמורשע הוא הקורבן האולטימטיבי.
למה כתב פרופ' סנג'רו לקהל הרחב? לדבריו הוא מיואש מלנסות לשנות את המערכת המשפטית ולדבר אליה. אולי בגלל שפרופ' סנג'רו זנח את הדיבור לקהילה המשפטית והחליט לדבר אל הציבור הרחב, לעיתים נראה שטענתו, שיש לנו שוטרים מושחתים ותובעים צמאי הרשעות ושופטים לא מאוד חכמים.
דוגמא להרשעת שווא מהספר:
חאמד זינאתי הורשע על ידי בימ"ש מחוזי בחיפה, בעבירה של רצח ונדון למאסר עולם. העדות היחידה כנגד חאמד היתה הודאה של עד אחר. אדם בשם סלאח בדאווי. סלאח הפליל את חאמד ואדם נוסף במשטרה, וסירב להעיד. משכך לא ניתנה לסניגורים לחקור אותו בחקירה נגדית, אבל בשיטת המשפט הישראלית, מי שמכיר, אפשר להגיש את הודאתו על פי סעיף 10 א' לחסד"פ בלי שיש הזדמנות לחקור אותו. הראיה היחידה כנגד חאמד היתה אותה הודאה שניתנה במשטרה.
חאמד הורשע היה ערעור לבימ"ש עליון, ואז ראינו שאותה הודאה במשטרה, לפניה היה הליך ארוך של דיבוב. הכניסו מדובב לתא של חאמד, וכשמסתכלים על הדיבוב רואים שאותו מדובב מסית את העד המפליל בדאווי לשקר. הוא אומר לו: "אתה רוצה לראות את הילדים שלך? הדרך היחידה שלך זה להפיל את התיק עליהם. הדרך היחידה שלך זה להגיד שחאמד עשה את זה. אם אתה רוצה לצאת מכאן, אתה יודע למה אומרים 'תפתח', 'לפתוח על מישהו?' זו הדרך היחידה שיפתחו לך את השערים של הכלא".
הוא כבר משחק אותה אבשלום קור, מסביר לו. והוא אומר לו "אל תדאג, אנחנו נתפור את התיק, אנחנו נבנה גירסה". כל הדברים האלה מופיעים. בשלב מסויים, בדאווי אומר לו: "איך אני יגיד כזה דבר, יעשו לי פוליגרף!", המדובב אומר לו: "אל תדאג. לא יעשו לך. יהיה בסדר". צדק.
הדבר הזה, כשקוראים את הכרעת הדין של בית משפט המחוזי, לא מוזכר מילה וחצי מילה. כאילו לא קיים כל הדבר הזה, ואז אתה שואל את עצמך, איך זה לא קיים? הרי זה מה שהוליד את הראיה המרכזית שהפלילה את חאמד זינאתי. איך זה לא קיים? אז קודם כל, ראינו שהסניגור לא טען לזה, ואחת הסיבות המוזכרות בספרו של פרופ' סנג'רו, כשל בייצוג של סניגור ללא ספק סיבה שיכולה להביא להרשעת שווא. אבל איפה היתה התביעה בעניין הזה? מסתבר שהראיה הוגשה דווקא בהסכמה לבית המשפט, אבל אף אחד לא הפנה את בית המשפט לאותה ראיה - לאותם תמלילים.
התביעה, ליתר דיוק כן כתבה בסיכומים שלה "הודאתו של סלאח היא נכונה ואמיתית ויש בה פרטים וכולי, ואין באמור בת' מאה ארבעים ומשהו כדי לסתור מסקנה זו. האם זה מה שמצופה מתובע לעשות בידיעה שאדם הולך למאסר עולם לא צריך להפנות את בית המשפט לאותה ראיה?
בסופו של דבר בימ"ש עליון זיכה את חאמד זינאתי וקבע שדגל שחור משחור מתנוסס מעל חקירת המשטרה שנוהלה בתיק.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה